"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איראן בין הפטיש לסדן

,עודכן



אם לשפוט על פי הדיווחים מטהרן, חיסולו של "אבי הפצצה האיראנית" היה פרי תכנון ומעקב מדויקים כל כך, עד שלא הותירו שום מקום לטעויות. הפיצוץ האדיר שריסק את מכוניתו, על הדרך המהירה המובילה ממרכז העיר אל אחד הפרברים, תוזמן במתכוון בסמוך לאחד ממעגלי התנועה כדי לאלץ את הרכב להאט את מהירותו. המתנקשים, שריססו אותו בכדורים, התאדו.

שלל האיומים וההבטחות לנקמה, שהשמיעו ראשי המשטר, מן הנשיא רוחאני דרך בכירי משמרות המהפכה וכלה במפקדי הצבא האיראני, משקף בראש ובראשונה את תרומתו החיונית של האיש הזה לקידום פרויקט הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן. פרשנים איראנים תיארו אותו לא רק כבכיר המדענים, שאחדים מהם כבר חוסלו, אלא כמי שהיה המדריך והמנחה העיקרי שלהם.

ולא פחות מכך מלמדת שבועת הנקם על הרצון לחפות על המבוכה האדירה שגרם החיסול למנגנוני הביטחון באיראן שהתגלו, ולא בפעם הראשונה, כחסרי אונים. הם הצמידו לו אבטחה כבדה וארבעה שומרי ראש משום שכבר ניסו לפגוע בו בעבר. כמו כן, שמו הוזכר במפורש על ידי נתניהו בחשיפת הפרויקט הגרעיני, וכן בשל שהיה השם היחיד שהופיע לפני חמש שנים בפרסומי הסוכנות לאנרגיה אטומית, ולמרות הכל - לא הצליחו להגן עליו. בנחישותם להגיב על חיסול פחריזאדה, האיראנים נאלצים להתמודד עם שלוש דילמות. האחת - נגד מי לפעול. המשטר לא נזקק לדיווח ב"ניו יורק טיימס" כדי להאשים את ישראל באחריות ישירה לחיסול, אבל נראה שהוא מתקשה עד לרגע זה להציג את האקדח המעשן ואת הראיות החותכות.

יתר על כן, ההערכה בטהרן היא שישראל לא פעלה לבד וכי היו לה עוד שותפים לפעולה. יש חשד, למשל, שבחיסול מעורבת גם מחתרת המוג'אהדין ח'לק, שלפני שבועות אחדים סימנה את פחריזאדה במסיבת עיתונאים כמטרה עיקרית. אצבע מאשימה מופנית גם לעברו של יורש העצר הסעודי, שמזרים כספים לאופוזיציה באיראן ורק לפני ימים אחדים נפגש עם נתניהו. בטהרן אף סבורים שגם הנשיא טראמפ תרם את חלקו, אחרי שנאלץ בלחץ יועציו לוותר על הרעיון לתקוף את מתקני הגרעין.

מכאן נגזרת הדילמה השנייה: איך להגיב? לנסות לפגע בשגרירויות ישראליות? לשגר טילים מרמת הגולן? לפגוע במתקני הנפט בסעודיה? ואולי לפעול גם נגד אוניות הצי האמריקני במפרץ הפרסי?

מה שמוביל לדילמה השלישית. מה יקרה אם התגובה על החיסול תחולל הסלמה באזור שאיראן לא מעוניינת בה, בעיקר בשעה זו של חילופי ממשל בארה"ב. החשש הגדול ביותר בטהרן הוא שתגובה צבאית - ולו המוגבלת ביותר - רק תשחרר את ידי ישראל וארה"ב להוציא לפועל את תוכנית המתקפה שנאלצו לגנוז.

בגלל שלוש הדילמות הללו גורמים בעלי משקל באיראן ומחוצה לה מייעצים כעת למקבלי ההחלטות בטהרן "לנשוך שפתיים", למרות המהלומה הקשה שספגו ולהבליג עד לכניסתו של הממשל החדש בוושינגטון. הם טוענים שזה גם יקל על ביידן לחזור להסכם הגרעין בשעה שהם, באיראן, יחלו לחפש מחליף למדען הבכיר שחוסל וימשיכו לחתור להשגת הפצצה.

טיל בליסטי איראניצילום: רויטרס

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר