"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ככה בונים נרטיב של ישראל היפה מול ישראל השנייה

,עודכן

מחובתנו לפתוח כל הערה בעקבות האירוע המחריד בקיסריה, שבמסגרתו הוטחו דברים איומים בבני המשפחה השכולה, משפחת פרקש, בגינוי חד משמעי ובסלידה מהדברים; בהצהרה ברורה שהמשפחות השכולות הן משפחות שאין ברייה ישראלית מוסרית ראויה לעמוד במחיצתן. זהו קודש הקודשים שלנו.

רק לאחר הדברים הללו אולי מותר לנסות בדחילו ורחימו לנתח היבטים נוספים סביב האירוע שהוצב במרכז סדר היום הציבורי ככלי לבניית נרטיב באשר לאפיון המחנות הנאבקים בישראל. ישראל היפה מול ישראל השנייה. נכון, גם תופעות שוליות בהפגנות שמאל מנופחות על ידי תומכי ימין, ומשמשות לצביעה לא הגונה של המחאה היפה כולה בגוונים אנרכיסטיים או אנטי־ציוניים. אבל לא בעוצמות האלה, וגם לא תוך התגייסות מאסיבית של אמצעי התקשורת המרכזיים, התגייסות שמאששת את טענת ההגמוניה של ישראל הראשונה בתקשורת המרכזית.

חשוב לנתח את התופעה שבמסגרתה יכולנו שוב לראות כיצד נציגי ישראל הראשונה ההגמוניים בתקשורת המרכזית לוקחים כמה אנשי שוליים שעשו מעשה בזוי ונורא וראויים מבחינה מוסרית להיות מושלכים לכלא, והופכים אותם לסמל של מחנה שלם, שמסתייג מהדברים ומגנה אותם. מדוע, בעצם? איזו פונקציה ממלא המהלך הזה של הצבת משפחת הטייס השכולה והאהובה על כולנו מול קבוצה קטנה ובוטה, שמוצגת כאילו היא מייצגת מחנה שלם, חלילה. על איזה צורך הוא עונה? איזה נרטיב הוא משרת?

נדמה כי התשובה ברורה. בצורה זו אליטת ישראל הראשונה מעצבת את הזהות העצמית העליונה והמוארת שלה, ומנגד את הסטריאוטיפ הנורא והמשחיר כלפי המחנה האחר. צריך לחזור ולהזכיר, אפוא, את סיפור המסגרת שבתוכו אנו חיים; מאבקה של ישראל הראשונה לשמור על ההגמוניה שלה ולרסק את הרמת הראש של מי שמאיימים עליה. 2020-1977. אין ברירה אלא לחזור ולהזכיר את הטקסט ההיסטורי המכונן שבלעדיו לא נוכל להבין: נאום הצ'חצ'חים, שהמוטיב המרכזי בו הוא הדגשת עליונות ישראל הראשונה: הם, ישראל השנייה - "הצ'חצ'חים"; ואנחנו, ישראל הראשונה - בני האור, "החיילים ומפקדי היחידות הקרביות" או כל אור אחר בהתאם לערכי הדור. זה הכל אותו סיפור של "כי לנו לנו לנו ארץ זו".

עלינו להקשיב למנגינה בישראל 2020 ולהבין את הקשרה ההיסטורי, לעבור טקסט־טקסט ולהבין שאינספור "נאומי צ'חצ'חים" מתלהטים בחלל האוויר הישראלי בימים האחרונים. בלשון אחרת, יותר מעודנת, בלי להגיד מפורשות צ'חצ'חים, אבל כן, הרוח היא אותה רוח בדיוק והיא תמצית מחאת בלפור.

מנחם בגין נדמה כמי שהבין היטב ב־1981 שנאום הצ'חצ'חים הוא לא פליטת פה, לא אפיזודה, אלא האתוס המכונן של הדיכוי, האתוס המכונן של אליטת ישראל הראשונה; שהנאום הוא הצהרת הזהות של ישראל הראשונה והמצע לאישור המוסרי שהיא נותנת לעצמה לבלום את שותפות ישראל השנייה והנבחר שלה - יהיה זה בגין או ביבי - בדמוקרטיה.

ד"ר אבישי בן חיים הוא פרשן חדשות 13

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר