למה טראמפ בחיים לא יקבל פרס נובל לשלום

שיח ער מתקיים סביב הצנזורה שמפעילות טוויטר ופייסבוק נגד דונלד טראמפ, וסביב ניסיונות של ערוצי תקשורת שלא להעניק במה לאמירותיו של הנשיא האמריקני. אלא שלא מדובר רק במאבק על חופש הביטוי ועל זכותו של הציבור לשמוע את דבר נבחריו, אלא על מאבק רחב יותר של ההגמוניה והאליטות התרבותיות נגד הנשיא היוצא, כדי להשחיר את תקופת כהונתו ולקעקע את מורשתו. אפשר לראות זאת בבירור באמצעות מקרה הבוחן של פרס נובל לשלום.

בשנת 2009 הכריזה ועדת פרס נובל לשלום על הענקת הפרס לנשיא אובאמה. הבחירה במי שזה עתה נכנס לתפקיד וטרם זכה בהישג ממשי כלשהו, גרמה להרמת גבות בקרב רבים, ובדיעבד אכן לא הוכיחה את עצמה. 11 שנים לאחר מכן, בשנת 2020, העניקה ועדת פרס נובל לשלום את הפרס לתוכנית המזון העולמית של האו"ם. גם אם נצא מנקודת הנחה שהתוכנית המדוברת ראויה לפרס שנועד לקדם שלום, מדוע להעניק את הפרס ב־2020 לתוכנית שקיימת 59 שנה (ובשנת 2021 היתה יכולה לחגוג 60 עם פרס יוקרתי)? יש רק סיבה אחת: היא לא טראמפ.

טראמפ לא זכה בפרס נובל לשלום, אף שהוביל בקדנציה אחת, ונגד כל הציפיות, לשלום במזרח התיכון בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין וסודאן; נשיא שחתם על הסכם שלום עם הטליבאן והביא לפתיחת שיחות שלום בין הארגון לממשלת אפגניסטן; נשיא שהוביל להסכם נורמליזציה בין סרביה לקוסובו; נשיא שהביא לפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין השערורייתי עם איראן, וקידם את פירוק צפון קוריאה מנשק גרעיני. ראוי להזכיר כי פרס נובל לשלום הוענק כמה פעמים לאישים ולגופים שפעלו לטובת פירוק העולם מנשק גרעיני.

כל ההישגים המרשימים הללו לא הספיקו כדי שטראמפ יקבל את ההוקרה המתבקשת מוועדת פרס נובל לשלום. יהיו מי שילמדו סנגוריה על ועדת הפרס, בטענה שטרם בשלה השעה. אלא שלא צריך את מקרה אובאמה כדי להיווכח שוועדת הפרס יודעת להעניק את הפרס חיש מהר כשהיא רוצה. נמנה את המקרים היותר מוכרים לציבור הישראלי: בגין וסאדאת זכו, ובצדק, בפרס הנכסף כבר ב־1978, על אף העובדה שהסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם רק ב־1979. רבין, פרס וערפאת (המקרה היחיד בתולדות הפרס שבו הוכרזו שלושה זוכים) זכו בכבוד ב־1994, שנה לאחר החתימה על הסכמי אוסלו.

אלא שמי שמבינים בהענקת פרסים בטקסים רבי רושם, יודעים שפרס לא נועד רק להוקיר את המעשה שהוביל הזוכה, אלא גם לסמן את הראוי והנכון. בסופו של דבר, ועדת פרס נובל לשלום היא עוד סוכן תודעה השותף למאמץ למנוע את כניסתו של הנשיא ה־45 של ארה"ב להיכל התהילה של מובילי השלום בעולם, ולשלול ממנו הוקרה על הישגיו, שהם במידה רבה גם הישגיה של תפיסה מדינית סדורה.

אני מרשה לעצמי להמר שטראמפ לא יזכה בפרס גם בעתיד; שומרי הסף לא יאפשרו לו ולאידיאולוגיה השמרנית שייצג מעמד קנוני כלשהו בזיכרון הקולקטיבי.

עדי ארבל הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית