לפיד, זה אתה שמשחק לידי האנטישמים

בדיוק כשסיימנו לריב על הבחירות באמריקה ועל החיסונים, התחלנו להתקוטט על השואה. ליתר דיוק, נקלענו לעוד "סערה" מבוימת סביב המינוי המסתמן של אפי איתם לתפקיד יו"ר יד ושם. נגד איתם מתנהל בשבועות אלה אחד הקמפיינים הנמוכים והנפסדים. הנוהל קבוע: מישהו שולף איזו התבטאות כדי להוכיח שההוא עם הכיפה הוא "מינוי לא ראוי", ותוך זמן קצר מתארגנת עצומת אנשי רוח וארגונים מחוללי פאניקה.

את המאבק בזירה הפוליטית מוביל יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, שמנסה לקדם מועמדת (ראויה בפני עצמה) מטעמו. "ההתנגדות שלי למינויו של אפי איתם", צייץ לפיד, "נובעת בעיקר מעברו, מהתבטאויותיו, מהנזיפות שקיבל ממפקדיו, מכך שזה ישחק לידי אותם אנטישמים מה-BDS... אדם שיהפוך גם את הקונצנזוס האחרון בחיינו לשנוי במחלוקת", קבע. "לא חסרות לנו מריבות", הוא מתפייט, " בואו לא נהפוך את יד ושם לאחת מהן".

מאיפה להתחיל? אולי מהרפיסות; מהכניעה לסדר היום של ארגוני החרם על ישראל. הם, על שקריהם האנטישמיים, מכתיבים ללפיד מינויים למוסדות לאומיים? או שבעצם, כדאי להתחיל מהחרפה. מזה שלפיד מנהל קמפיין דה-לגיטימציה נגד קצין מצטיין, שלחם בגזרות הכי קשות והתמודד עם אינתיפאדה עוד לפני ששמענו עליה. לפיד מעלה מן האוב ספק-מעשים שמיוחסים לאיתם, חלקם נופחו ברמקול תקשורתי מגמתי. בכך הוא עצמו סודק את הקונצנזוס ומשחק לידי סנטימנט אנטי-ישראלי מובהק. במקום לעמוד איתן מול אנטישמים שלא צריכים את אפי איתם כדי לשנוא, הוא משתבלל. במקום לבעוט בשקרים, הוא רוקד לפי החליל שלהם.

צריך לדבר גם על הצביעות. טומי לפיד ז"ל, האבא, כיהן כיו"ר מועצת יד ושם ב-2006. איש לא פשפש בהתבטאויות שלו, כשהכריז על מלחמת דתות מול האסלאם הפנאטי, הציע בשידור ש"אם יתפוצצו השבוע בעשר ערים בגדה ובעזה עשר מכוניות תופת וייהרגו 500 פלשתינאים, אולי הם יתחילו לחשוב", וצרח על שני כמרים ש"מספיק מה שעשיתם לנו בשואה, אל תבואו לפה". איש לא התבייש בו או הזהיר שיהיה קשה להילחם נגד אנטישמים כשהוא לצידך. להפך.

אפי איתם הוא תא"ל במיל', ח"כ ושר לשעבר ואיש עסקים. הוא גיבור מלחמת יום כיפור ובעל עיטור המופת, אותו קיבל לאחר שבלם את הסורים בגולן וחילץ פצועים תחת אש. הוא מאלה שאנחנו מעריצים ב"שעת נעילה".

בתקופתו כתת-אלוף, עיטרה את לשכתו תמונת הילד מגטו ורשה, מרים ידיים מפני הנאצים. "אם לחפש רציונל לעובדה שאני בצבא", אמר אז, "הנה הסיבה. שהילדים שלי לעולם לא ייאלצו להרים ידיים". קידומו לאלוף סוכל, מאותן סיבות, וכבר אז הוא כאב את העיוות והשקר. "השיא היה כשבאחד העיתונים כינו אותי קלגס... מתחו קו ישר בין הרוצחים בתמונה לביני, דבר שגרם לי סבל עצום".

לאפי איתם יש כיפה גדולה וזקן ארוך, והוא איש ימין שלא מתבייש בעמדותיו. בניגוד לשמאל הליברלי שמטיף שלקח השואה הוא "שלא נהפוך בעצמנו לנאצים", מגיע אפי איתם עם אסכולה שונה ובריאה, שמאמינה שהלקח מהשואה הוא שאנחנו חייבים להיות חזקים.