הרוצה בהכרה ייכון למלחמה

מה שצפון קוריאה רוצה באמת זו הכרה, לא מלחמה.

הכרה מצד הקהילה הבינלאומית, ובעיקר מוושינגטון, שמבטיחה למשטר הסטליניסטי האחרון הישרדות. מלחמה, לעומת זאת, כמוה כהתאבדות. מדוע, אם כן, הקשיחה פיונגיאנג את הרטוריקה אחרי ניסוי של טיל בליסטי בדצמבר וניסוי גרעיני בפברואר, למצב שבו העולם נמצא בכוננות למלחמה גרעינית?

אבי האומה הצפון־קוריאנית, קים איל סונג, חלם ב־1950 על קוריאה אחת ופלש לדרום, צעד שהוביל למלחמת קוריאה. נכדו, קים ג'ונג און, שירש את השלטון בדצמבר 2011, ויתר על איחוד ומסתפק בהכרה ובהישרדות. מכיוון שקים הצעיר צריך לבסס את מעמדו מול המפלגה והצבא אך גם מול מנהיגיה החדשים של דרום קוריאה, יפן וסין, הוא מדבר לאחרונה בשפת האיומים של משפחת קים.

מאזן הכוחות בין צפון קוריאה לארה"ב הוא כזה שאיומי התקיפה הגרעינית של הצפון יכולים להיראות מגוחכים, ובכל זאת בפנטגון לא צוחקים. כי לצפון קוריאה יש מאז 2005 יכולת גרעינית. בוושינגטון מנסים לפענח את צפון קוריאה כדי לא לעשות את "הטעות האחת" (צ'אק הייגל). ליאון פאנטה, מזכיר ההגנה לשעבר, הודה אתמול בראיון ל־CNBC כי "לארה"ב אין מידע שמאפשר לה לקבל תמונה ברורה של מה שקורה בצפון קוריאה". כמה מבטיח. זה אולי מסביר מדוע וושינגטון הורתה להציב את מערכת ליירוט הטילים באי גואם, ואף שלחה שתי ספינות מלחמה עם יכולת ליירט טילים.

התקשורת האמריקנית הרגיעה אתמול את דעת הקהל. המומחים הסבירו את מגבלות היכולות של צפון קוריאה. מההסברים נותר להבין כי רק לתושבי גואם יש אולי סיבה לדאוג אם אכן הציבה צפון קוריאה במזרח המדינה טיל מסוג מוסודן, אם כי גם על פי הטווחים שלו הם יכולים לנוח בשקט. ויש כמובן את הטיל התלת־שלבי, ה־KN-08, שהוצג לפני שנה ושלדעת המומחים הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לקוריאנים לטיל בליסטי בין־יבשתי. אבל גם עליו לא יודע המערב הרבה. ויש גם את טייפודונג 2 שיכול לכאורה לגמוא כ־6,000 ק"מ. עוד סימן שאלה. רק שלא ישגרו אותם ב־15 באפריל - יום הולדתו של אבי האומה קים איל סונג. 

צפון קוריאה, כפי שקובע דו"ח של ה־CIA מחודש מארס השנה, נמצאת במצב פנימי חמור מאוד. אמנם זאת לא תקופת הרעב של 1995, אבל במגזרים רבים עדיין תקועה הדיקטטורה בשנות ה־80. על פי הצילומים מהמצעדים, בכלל חזרנו לימי ברז'נייב העליזים.

ייתכן מאוד שקים ג'ונג און מבלף בדיוק כפי שעשו אביו וסבו לפניו. אבל היכולת הצבאית שאליה הגיעה צפון קוריאה, בעיקר הגרעינית, גורמת לעולם שלא לזלזל. ואי אפשר שלא להיזכר בימים האופטימיים שבהם ממשל קלינטון האמין כי העולם השתנה. ב־21 באוקטובר 1994 אף נחתם הסכם בין ארה"ב לצפון קוריאה, שקרא לפתוח בנורמליזציה בין שתי המדינות תמורת ויתור על פרויקט הגרעין. ההמשך ידוע: צפון קוריאה עבדה על כולם ובפברואר 2005 הודיעה שהצליחה לפתח נשק גרעיני.

ובינתיים, מתכנסות היום באלמטי משלחות המעצמות עם איראן ודנות עימה איך לעצור את פרויקט הגרעין, כשהן עדיין לא תופסות שבדיוק כמו פיונגיאנג גם בטהרן שם המשחק הוא הישרדות המשטר. בפיונגיאנג, בדיוק כמו בטהרן, גרעין שקול להכרה ולהישרדות. שלהם. לא בטוח ששלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו