בשורה התחתונה, עמדת צה"ל בדיוני התקציב היא פחות או יותר כזאת: אל תפילו עלינו ב־2013 קיצוץ דרמטי, כזה שיגרום לקריסת כל התוכניות שלנו ("סכין יפנית" הוא המונח שבו משתמשים במטכ"ל), ונלך איתכם במשותף לתוכנית ארוכת־טווח, שבמסגרתה יבוצעו קיצוצים חסרי תקדים באנשים, באמצעים ובמיפקדות שיחסכו מיליארדים.
העמדה הזאת לובנה בימים האחרונים בדיונים הפנימיים בתוך צה"ל ובמשרד הביטחון, והיא הוצגה בקווים כלליים גם לאנשי האוצר. חלקה הגדול מתבסס על תוכנית שגובשה בחודשים האחרונים בהנחיית הרמטכ"ל, על רקע ההבנה שהגירעון הלאומי הכבד - יחד עם האג'נדה "האזרחית" שעמדה בראש סדר היום של הבחירות האחרונות לכנסת - יוביל בסבירות גבוהה לקיצוץ חריף בתקציב הביטחון. גם העמדה הזאת, שלכאורה מתבקשת, לא עברה "חלק" בצה"ל.
בכל המצגות שיובאו בשבועות הקרובים לעיונם של שרי הממשלה ופקידי האוצר, אחרי המשפט "אנחנו לא רוצים להלך עליכם אימים", יפורט המצב האסטרטגי: האיום של מלחמה קונבנציונלית אמנם ירד דרמטית (והוא שיאפשר בסופו של דבר את הקיצוצים ארוכי הטווח), אך האיומים האחרים גברו משמעותית: הטרור בגבולות, אתגר הטילים והרקטות, הגרעין האיראני - והם מוטחים לעברנו מכל הכיוונים בקצב מטורף, חסר תקדים, שמחייב פתרונות מורכבים שעלותם גבוהה.
דוגמה? קסאם בודד עולה כמה אלפי שקלים, מיירט של כיפת ברזל עולה כמעט 100 אלף דולרים. טיל "קורנט" נגד טנקים עולה כ־40 אלף דולרים, מערכת "מעיל רוח" שמתמודדת איתו עולה כשני מיליון. ואפשר להפליג הלאה - למחירי הגדרות שמוקמות במהירות בגבולות, לעלות האדירה של מטוסי קרב חדישים ושל צוללות מתקדמות, ואולי לסעיף שבו העלויות הן הגבוהות ביותר - הקיום השוטף, שאותו לא רק אנחנו מרגישים בכיס אלא גם צה"ל, שמשלם יותר על דלק, על אוכל ועל תחמושת.
ועדיין, יש מאיפה לקצץ. לשם כך יידרשו משרדי האוצר והביטחון להחליט קודם כל להיות אמיצים: לפרק את התקציב למרכיבים, לבדוק כל מרכיב ולהידרש להחלטות קשות. למשל, תקציב השיקום (נפגעים ואלמנות), שעומד על כ־5 מיליארד שקלים בשנה (מתוך 58.5 מיליארד, תקציב 2012), סכום אדיר שמחייב בדיקה, או תקציבי המשכורות והגמלאות.
אחרי כל אלה יישאר התקציב הנקי של צה"ל, שעמד בשנה שעברה על כ־27.2 מיליארד שקלים; קיצוץ דרמטי בו אומר, כאמור, קריסה של כל התוכניות ופגיעה מתחייבת ברמת הביטחון המיידית. תכנון לטווח ארוך יאפשר גמישות וביצוע שינויים, שישיגו שתי מטרות חיוניות: הקיצוץ המתחייב שבו מעוניין האוצר, ושינויי עומק מתחייבים בצה"ל שאותם מעוניין לבצע המטכ"ל. דוגמה? ירידה בהיקף המיפקדות ובכוח האדם (4,500 משרתי קבע בשלוש השנים הקרובות, מהם שליש כבר השנה), שיובילו לשינוי עמוק במבנה צה"ל ויאפשרו קיצוץ של מיליארדים על פני החומש הקרוב.
במילים אחרות, יאמרו הקצינים בערך כך: זה לא יהיה רציני לבוא בקיץ ולדרוש מאיתנו לקצץ מיליארדים בתקציב 2013 (שעד אישורו השנה כבר תהיה לקראת סיומה), תנו לנו לעבוד לפי התוכנית הרב־שנתית, וכך נשמור גם על הכסף וגם על הביטחון. אפשרי? לא בטוח, בהתחשב לא רק בעובדה שתקציב הביטחון הוא ליטרת הבשר השמנה והמפתה ביותר, אלא גם בכך שעבור שני השרים החדשים - לפיד באוצר ויעלון בביטחון - זה יהיה הקרב הראשון והמעצב שלהם.
לכן, בסופו של דבר, יובאו ההכרעות לקבינט, שיידרש לחתום למטה שהוא מבין את המשמעות המיידית, בביטחון נטו, של כל החלטה שתתקבל. אתגר לא פשוט, לא רק בשל המשמעויות הביטחוניות הכבדות מחד והמצב הכלכלי המורכב מאידך, אלא משום שאחרי הכל - צה"ל באמת גדול על המדינה, אבל קטן על האיומים שמסביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו