לפני שאתם רצים לקרוא להם לעלות

שוב המחזה המוכר להחריד: צעיר מוסלמי שטוף-ג'יהאד רוצח מכל הבא ליד ומטלטל את אירופה משלוותה. כיהודים-ישראלים למודי טרור, האינסטינקט הוא פעמים רבות לצאת בקריאה נרגשת לאחינו בתפוצות לשוב הביתה, למהר לעלות לארץ לפני שיהיה מאוחר מדי. שם מסוכן, אנחנו אומרים להם; שם אתם חשופים לאנטישמיות גואה מימין ומשמאל, לאסלאם קיצוני ורצחני שמנהיגי העולם החופשי כמעט לא מוכנים להודות בקיומו; החבל שם מתהדק, ואילו מדינת היהודים משגשגת כבר יותר מ-70 שנה, עם צבא מהטובים בעולם.

אין ספק שהיא מלאת כנות וכוונות טובות, אבל הקריאה הזו לא פעם דווקא מעצימה את תחושת הניתוק בקהילות היהודיות בתפוצות. ראשית, כי ישראל היא לא בדיוק המקום לברוח אליו מפיגועי טרור. אנחנו נוהגים לגחך על אוזלת היד האירופית, אבל קשה להגיד שישראל - שמסרבת לקזז משכורות מחבלים מכספי הרשות, ומתברברת עד מוות עם כל הריסה של מרפסת בביתו של מחבל - נלחמת בטרור עד חורמה. כדאי לחשוב פעמיים לפני שיוצרים את המשוואה "עלייה = ביטחון".

אבל מה שאנחנו מפספסים הוא הקשר העמוק שקהילות יהודיות בתפוצות מרגישות לא רק לזהות היהודית שלהן ולישראל, במקרה הטוב, אלא גם לארצות המוצא. יהדות צרפת היא רבגונית ועשירה בגלל הזהות הצרפתית שלה והקשר שלה לתרבות, לשפה ולמורשת הצרפתית; יהודי בריטניה מתגאים בזהות הבריטית לא פחות, לעיתים יותר, מאשר בזהותם היהודית; ודי אם נסתכל בתמונות מתפילת המנחה על מדשאות הבית הלבן, כדי להיזכר כמה אמריקנית היא יהדות ארה"ב - זו האורתודוקסית, ובוודאי זו שלא. מיליוני יהודים ברחבי העולם חשים ביתיות ושייכות למקום שהם נמצאים בו עכשיו. אירועי הטרור מחרידים, חלק מהיהודים אכן אורזים מזוודה וקונים כרטיס חד-כיווני לישראל, אך חלק מרגישים דווקא צורך "להילחם על הבית" - על צרפת, על אוסטריה, על שבדיה, על אמריקה. ישראל היא תמיד אופציה, אבל בארץ הקטנה, המזרח-תיכונית, הדוגרית והמיוזעת, הם לא בהכרח יוכלו לחיות לפי עולם הערכים שלהם, לבטא את היהדות כפי שהם מבינים אותה, ובפשטות - להרגיש בבית.

המשימה הציונית שלנו צריכה להתמקד בהפיכת ישראל לאלטרנטיבה קלה יותר לבחירה, גם עבור אלו שהציונות לא זורמת בעורקיהם. הכרה בתעודות אקדמיות, אפשרויות תעסוקה ופרנסה, דיור בר השגה, חינוך איכותי, סל קניות במחיר שפוי, כבוד אמיתי למטען התרבותי שמביאים העולים מארצות המוצא - כל הסוגיות הפנים-ישראליות הן סוגיות אסטרטגיות ממעלה ראשונה. כשהטרור מכה ברחבי העולם, אנחנו יכולים לצד הצער להציע לאחינו בתפוצות דלת פתוחה, ולקוות מאוד שיהודים ינהרו בהמוניהם לארץ ישראל לא רק "למרות", אלא בעיקר "בזכות".

ליאורה לויאן הייתה שליחה בקהילה היהודית בגטבורג, שבדיה