בכר לא הוציא את מכבי חיפה מהנחיתות הנפשית

יש לי חבר, אוהד מושבע של מכבי חיפה, שנושא כבר שנים בנטל התבוסות והכישלונות מול מכבי ת"א. חיפה לא ניצחה את האלופה בליגה מאז שעברה לסמי עופר, ועבור מועדון שנחשב לאחד משני הגדולים בכדורגל כאן – מדובר במצב לא מתקבל על הדעת, הרבה מעבר לכדורגל. כשחיפה ישבה לפגישה מכרעת על גורלו של המאמן הבא – ברק בכר גבר על מרקו בלבול בעיקר בגלל שידע מה עושים עם הצרה הזאת שנקראת מכבי ת"א. העובדה שהתגבר עליה עם באר שבע במשך 3 עונות, העניקה לו את המפתחות מיענקל'ה.

בדקה השמינית סימסתי לחבר. "נו?". זה היה שנייה אחרי שרוקאביצה פירק את השער של טננבאום והעלה ל-0:2, אחרי ששתי דקות קודם שרי דהר בודד לתוך הרחבה הצהובה, וכבש את הראשון. ומה ענה החבר במצב של 0:2 לחיפה אחרי 8 דקות – "אלוהים, שנחזיק מעמד". הוא מכיר אותם מעולה.

אחרי 10 הפסדים ו-3 תיקו מאז הנצחון האחרון בליגה, באוקטובר 2016 – אובמה עוד היה נשיא באמריקה – חיפה בעיקר פוחדת פחד מוות ממכבי ת"א. הכישלונות הרצופים נצרבו בעור ולא משחררים. האלופה, כהרגלה בתקופת דוניס, פתחה מנומנמת ולא היתה מוכנה לחיפה שיצאה משוגעת מחדר ההלבשה ודרסה מכל הבא ליד. חוסה רודריגס כמעט הבקיע מרחוק את השלישי אחרי פחות מחצי שעה, ומכאן פחות או יותר המשחק השתנה.

את ברק בכר הביאו לחיפה בעיקר כדי לנהל משברים ולצאת הכי טוב שיש מרגעים של דעיכה, שהגיעו הפעם מהר ומוקדם מדי. כיף לראות את הכדורגל המבוגר והחכם של אייל גולסה שברגעים הגרועים עשה מהלך גדול אחרי מסירה של דן ביטון, כדי למצוא את גררו לגול קל אבל אסטרטגי לקראת המחצית.

כמו בטורקיה, ביצע דוניס חילופים משנים משחק, במיוחד עם יונתן כהן (במקום גולסה) ומאור קנדיל שבא במקום שרן ייני, שנותן את ליבו כשהרגליים כבר נגמרו. 20 דקות לסוף שיחזר יונתן כהן את הנוק אאוט ההוא ב-3:4, רק שהפעם היה שם קנדיל ולא אצילי. התגובות האיטיות של בכר לקטסטרופה המתקרבת, הסתיימו איכשהו עם נקודה, אבל חיפה שוב בעמדת נחיתות בעיקר נפשית. היא כרגע במצב שהיא לא כל כך מאמינה שיום אחד היא תנצח את מכבי ת"א. מזלה שהמשחק החסר שלה הוא בדוחא.