"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בבחירות האלה התקשורת כבר הפסידה

,עודכן

"אם מישהו יוצא עם זה ומאמת את הסיפור - זה יתפוצץ ברעש גדול ויגיע לעמודים הראשיים"; "אתה תקבור את כולנו". משפטים מטלטלים אלו, המתייחסים לחשיפת האי־מיילים של האנטר ביידן - בנו של המועמד לנשיאות ג'ו ביידן - לא נאמרו על ידי אנשי ימין קיצוני בארה"ב, "סוכנים רוסים" בשירות טראמפ או רודי ג'וליאני. את הדברים האלה אמרו לא אחרים מהשותפים העסקיים של משפחת ביידן - רוב ווקר וג'יימס גיליאר.

הדברים נאמרו לאחרונה בשיחה פרטית עם טוני בובולינסקי, הצלע השלישית במשולש העסקי של הביידנים, שבשבוע שעבר מאס בתיוגו כ"נכס רוסי" והחליט להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. בובולינסקי סיפק מידע ממקור ראשון כיצד ג'ו ביידן עלול למצוא עצמו כנשיא נסחט על ידי האויבת הגדולה סין, כשגזר קופון בשווי מיליוני דולרים מעסקאות של משפחתו עם חברת אנרגיה סינית הקשורה בעבותות למשטר הקומוניסטי בבייג'ין.

ההקלטות שסיפק בובולינסקי מלמדות כי בניגוד לשקרים של ביידן ואנשיו, ווקר וגיליאר יודעים היטב שלא מדובר ב"דיסאינפורמציה רוסית", אלא בפרשה חמורה, שאפילו לתקשורת המיינסטרים המתעבת את טראמפ לא תהיה ברירה אלא לגלות יושרה מקצועית ולצלוב את ביידן על התנהלותו.

ובכן, ווקר וגיליאר היו תמימים. בתקופת טראמפ מקצוע העיתונות פשט רגל, כשהעיתונאים והעיתונים "הנחשבים" ביותר, כמו "וושינגטון פוסט" ו"ניו יורק טיימס", הפכו מרודפי סיפורים וחושפי שחיתויות לצנזורים אימתניים הרודפים דווקא את חושפי השחיתויות.

הבגידה במקצוע העיתונות לא החלה בטיוח מעללי משפחת ביידן, אלא בחלקה הפעיל ב"אובאמגייט" - קנוניית הריגול נגד טראמפ; וכמובן בתמונה הבלתי נשכחת שבה כתב CNN מדווח על "מחאות שקטות" של השמאל הקיצוני - על רקע אש ותמרות עשן שהציתו הפורעים. הציבור הרחב כבר לא מאמין לשקרים של התקשורת, ולראיה, בעלי עסקים בערים דמוקרטיות מובהקות - ניו יורק, וושינגטון ולוס אנג'לס - מבצרים בימים האחרונים את חנויותיהם מחשש למהומות ענק אם טראמפ ינצח שוב.

חוסר האמון המוחלט גולש גם לזירה המסקרנת ביותר כעת: הסקרים. מכון הסקרים טרפלגר, שהיה בין הבודדים שחזו את הניצחון של טראמפ לפני ארבע שנים - מציג גם כעת נתונים התומכים בניצחון נוסף של האיש עם השיער הכתום. בתגובה, הסוקרים ה"מסורתיים", אלו שכשלו באופן מחפיר ב־2016 וחוזים גם כעת ניצחון לביידן, מלגלגים על מי שהיכה אותם שוק על ירך.

הם מכירים את הכלל: אם אתה טועה נגד טראמפ, המוניטין שלך לא נפגע. זו המציאות שמשקרת.

בישראל, החשש מניצחון ביידן נובע משני טעמים: הרוח הגבית שיקבלו סותמי הפיות כנגד כל איש ציבור המעז לא לשנוא את נתניהו; והרוח הפרו־פלשתינית הנושבת מהממשל הדמוקרטי המיועד: השבוע, למשל, הבטיחה קמאלה האריס, המועמדת לסגנית הנשיא, כי הדמוקרטים יתקרבו לפלשתינים, כולל חידוש הזרמת כספים לאבו מאזן ללא תנאים - ובמקביל יתרחקו מהסעודים. דברים אלו מתכתבים עם אמירות יועצי ביידן בדבר התקרבות לאיראנים וחזרה למתווה הסכם הגרעין.

אם זה נשמע לכם כמו תסריט בלהות, אתם צודקים. זו הסיבה שמרבית הישראלים יחזיקו הלילה אצבעות לארבע שנים נוספות של דונלד ג'יי טראמפ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גלעד צוויק

כתב כלכלי ב"ישראל היום". עיתונאי מאז 2008. עסק במהלך הקריירה בתקשורת בתחומים רבים: תחקירים, מדיני-פוליטי, כלכלי, מגזין וספורט. נולד בתל אביב וגדל בירושלים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. כמו כן, למד תסריטאות בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל שבירושלים. "כתבה שזכורה לי במיוחד, היא מהראשונות שכתבתי. זו הייתה שיחת טלפון עם אלי אוחנה מביתן המודיעין בספארי. עבדתי בספארי ובמקביל נבחנתי למקומון של מעריב בשרון. המשימה הייתה לערוך ריאיון עם כדורגלן העבר האגדי ומאמן הפועל כפ"ס דאז. עברתי את המבחן, וכעבור שנה כבר עברתי לעיתון ארצי".

כדאילהכיר