"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

טראמפ טוב גם לאירופה

,עודכן

תעמידו פני מופתעים. ברוב בירות אירופה, בכלל זה בבריסל - בירת האיחוד האירופי מוכת הקורונה - מתפללים לניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב ולחזרת הדמוקרטים לבית הלבן. מהלך עניינים שכזה יהפוך את הייאוש להרבה יותר נוח. ייאוש ממי? מהאמריקנים, כמובן. באירופה המערבית, זו שעדיין מובילה את האיחוד האירופי, התרגלו מאז תום מלחמת העולם השנייה להיבנות מעזרתם הכלכלית, הצבאית והמדינית של האמריקנים, ובה בעת לכעוס נורא על ההתערבות האמריקנית בענייני אירופה והעולם.

הצביעות הפתולוגית של האירופאים כלפי ארה"ב הפכה ממזמן לאובססיה כמעט קולקטיבית: האירופאים רוצים שארה"ב תמשיך לשמור עליהם, על חשבונה, אך בועטים בה ובזים לה בכל הזדמנות אפשרית. יש ביחס האירופי כלפי ארה"ב לא מעט אינפנטיליות והרבה מאוד חוסר הוקרה של ילדים מפונקים, שקיבלו הרבה יותר מדי מהוריהם. לכן קל לאירופאים יותר עם ממשלים דמוקרטיים: הם יותר צפויים וממושמעים.

בדיעבד, האירופאים צריכים להודות מקרב לב לטראמפ ולייחל לארבע שנות נשיאות נוספות שלו. ראשית, הוא הבהיר להם שאם הם רוצים להגן על עצמם מפני איומים חיצוניים - וכאלה לא חסר (רוסיה, איראן, הטרור האסלאמי, ההגירה הבלתי חוקית), עליהם להפסיק להישען רק על ארה"ב, אלא להשקיע יותר במערכות הביטחון וההגנה שלהם. בניגוד לכל החששות המופרכים, הוא לא נטש את נאט"ו (לא הייתה לו בעיה לעזוב גופים ואמנות מולטילטרליים אחרים). הוא פשוט דרש מהאירופאים להפנות יותר כספים להתחמשות ולמודרניזציה צבאית.

לו אירופה הייתה צריכה להגן על עצמה לבדה היום, היא הייתה מובסת במהירות. זה לא מצב טבעי רצוי. הבדלנות של טראמפ צריכה להיתפס כברכה עבור האירופאים, במסגרת הברית הטרנס־אטלנטית: לא עוד תלות מוחלטת בארה"ב, אלא תרומה למאמץ המשותף להגן על ערכים משותפים.

שנית, טראמפ הראה לאירופאים שיש עוד סוג של רב־תרבותיות שלא מושתתת על פתיחת גבולות בפני גלי מהגרים בלתי חוקיים וכניעה תרבותית לגורמים קיצוניים, המבקשים להטביע את ההיסטוריה המערבית בגלים של מצפוניות מלאכותית, למחוק אותה ולהשליט במקומה רדיקליות פשיסטית סוציאליסטית־אסלאמיסטית.

טראמפ נתן הכשר מחודש לעקרונות של שמירה על גבולות ושמירה על זהות, והדבר נתן ונותן את אותותיו גם ב"יבשת הישנה". יותר ויותר אירופאים אינם מתביישים לעמוד על זכותם להגן על ערכיהם הלאומיים והאירופיים לנוכח הניסיון לעקר את אירופה מצביונה ומתרבותה. זו התופעה שהכי מפחידה את הממסד הפוליטי האירופי: ניצחון נוסף של טראמפ יחזק את הזרמים הפטריוטיים באירופה.

ויש גם הנקודה הישראלית: תמיכתו הבלתי מתפשרת של טראמפ בישראל, הנובעת גם מרצונו לחזק בעלי ברית כדי להפחית מעורבות אמריקנית, מביאה יותר ויותר אירופאים לחשוב מחוץ לקופסה. האירופאים ראו שההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, בריבונות ישראל על הגולן, בחוקיות ההתנחלויות ובכריתת "הסכמי אברהם" לא עוררה את זעמו של הרחוב הערבי, ולא הביאה לשפיכות דמים מחודשת.

יותר קולות נשמעים באירופה בעניין הצורך להתקרב לישראל, להכיר בירושלים כבירתה ולהפסיק לראות ב"פתרון שתי המדינות" נוסחת קסמים שאין בלתה. עוד ארבע שנים של טראמפ בבית הלבן יכולות לתרום לגישה מציאותית יותר של אירופה כלפי המזרח התיכון והעולם בכלל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלדד בק

חיפאי גאה. כתב "ישראל היום" באירופה. בעבר כתב לענייני ערבים בגל"צ וב"חדשות" וגם עורך חדשות החוץ של "הארץ". אחד העיתונאים הישראלים הבודדים שדיווחו ממדינות אויב כאיראן, סוריה, לבנון, עיראק ועוד. למד ערבית ואסלאם בסורבון בפריז. היה כתב בצרפת, באוסטריה ובגרמניה של כלי תקשורת ישראלים שונים ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). פרסם שלושה ספרים: "מעבר לגבול - מסעות לארצות אסורות", "גרמניה, אחרת", "הקנצלרית - מרקל, ישראל והיהודים".

כדאילהכיר