בצבת השוויון
,עודכן
במסגרת הדיונים על החזרת הלימודים במתכונת קורונה, עלתה אפשרות כי לנוכח קשיים תקציביים, משרד החינוך ישחרר את היוזמה לרשויות המקומיות. רשות שתצליח לגייס את התקציב הנדרש לפתיחה על פי ההנחיות - לרבות הרחבה של כוח האדם - תוכל לפתוח את בתי הספר שלה, גם כאשר ברשויות אחרות הם יישארו סגורים.
זו תוכנית הגיונית. משרד הבריאות והחינוך יקבעו את הכללים, ואין שום סיבה שמי שיוכל לעמוד בהם, לא יחזיר את הלימודים. אבל היגיון בצד, לפקידות יש מחשבות אחרות וכבר פורסם כי "גורמים" במשרד החינוך מתנגדים לתוכנית כי היא תיצור "פערים" בין רשויות בישראל.
הוויכוח על חשיבות השוויון יורד לשורש המחלוקת בין ימין לשמאל בסוגיות כלכליות, חברתיות ומשטריות רבות. אך במגיפה כמו במגיפה, תיאוריות מובילות בעל כורחן לקיצוניות הטבעית של הלוגיקה שלהן, כפי שקרה למשל לאידיאולוגיה החרדית בחגי תשרי. וכך גם רעיון השוויון זוכה למבט מהזווית הלא מחמיאה שלו.
באופן גס, אפשר להגיע לשוויון בשתי דרכים: סיוע לחלשים או דיכוי החזקים. הגישה הראשונה היא דרכן של רוב הדמוקרטיות הליברליות שאימצו מודל כזה או אחר של מדינת רווחה. המודל השני הוא דרכן של הדיקטטורות הסוציאליסטיות, המבוססות על חלוקה מחדש של המשאבים בכפייה. המודל הראשון רואה בשוויון עיקרון אחד מני רבים, והוא מנסה לקדם את החלשים מבלי לפגוע בכל היתר, ואילו המודל השני רואה בשוויון את חזות הכל, והוא מוכן להקריב (או שאחרים יקריבו) עבורו דברים רבים.
שפע המשאבים והשקט שיש לנו בשגרה בדרך כלל מטשטש את ההבדלים הללו, ואנחנו לא שמים לב שמשרד החינוך משתמש כבר שנים במילים יפות כדי לקדם את השוויון השני, הדכאני, במערכת. איסורים והגבלות בעניין תשלומי הורים, כפייה של תוכנית לימודים אחידה בכל הארץ, הגבלות על בתי ספר פרטיים (שכמעט לא קיימים בארץ) - זו דרכו של המשרד זה זמן רב, וזה הלך הרוח של פקידיו. במובנים רבים משרד החינוך הפך לגוף פרוגרסיבי שמרחיב את תפקידיו כדי לקדם מטרות אידיאולוגיות חיצוניות, במקום למלא את תפקידו הבסיסי: חינוך מיטבי לכמה שיותר מילדי ישראל.
ההצטיינות מוקרבת לטובת השוויוניות גם בשגרה, אך משבר הקורונה חושף את השערורייה במלוא ערוותה. כשלוקחים את הלוגיקה של השוויון עד לקצה, וזה מה שמגיפה עושה, מקבלים דיכוי סוציאליסטי. במקום לעודד את מי שיכול לעשות כל מה שאפשר כדי להתאים את עצמו לשגרת קורונה ולקיים חיים כמה שיותר תקינים, במשרד החינוך מעדיפים את כולם בתחתית.
משרד החינוך לא לבד. את הדיקטטורה של השוויון ראינו גם בדיונים על אישור הטיסות. בישיבות הקבינט טען היועמ"ש, לפי הדלפות, שהעובדה שרק חלק יכולים לטוס פוגעת בסולידריות, והדבר עלול "לגרום בעיות משפטיות".
אתם לא תטוסו, לא תלמדו, ולא תצאו מהמשבר, כי מישהו שם למעלה ישן טוב בלילה עם כרית אדומה וכוונות טובות. מה אכפת לו? את ההרגשה הטובה הוא מקבל, את המחירים משלמים אחרים. ככה זה, שוויון תמיד שואף לאפס.
