היום כבר יודעים שמתקפת סייבר עלולה לשבש מהלכים של מדינה שלמה. ממשל זמין הופך את המדינה לרגישה יותר למתקפת סייבר, הפלת אתר של בנק עלולה לשבש פעילות כלכלית, והשתלת סוסים טרויאניים במחשבים של כל הגולשים שהגיעו לאתר חדשות פופולרי עלולה לשבש את הפעולה של כל המחשבים הללו, למחוק קבצים, לגנוב סיסמאות ולבצע ריגול תעשייתי.
קשה לדעת מה יהיה היקף ההתקפה המתוזמרת, אבל כבר עכשיו ידוע שישתתפו בה עשרות אם לא מאות האקרים, שגייסו למתקפה עוד עשרות ומאות אלפי רובוטים ממוחשבים שינסו בו בזמן להפיל את האתרים הישראליים ולשבש את פעילות האינטרנט במדינה.
צריך לטפל בבעיה ולא רק לייצר עוד חומה ועוד חומה. היערכות לא תסייע למנוע התקפה. ניתוק סביבות מחשוב מהאינטרנט מלמד על אוזלת יד. צריך גם לדעת להפריד בין איומי סייבר לבין איומי אבטחת מידע. לכל אחד מסוגי התקיפה הזו יש הגנה מסוג אחר. במדינה שבה האינטרנט הוא עצב רגיש, כמו אצלנו, חייבים להבין לעומק את האיום, להעריך את הסיכון של המחר ולפעול להגנה בכל השכבות, החל מרמת הקוד של המוצר, הקוד של כל אתר, של כל דף חדש, הקוד של האפליקציה - ולבדוק את הסיכון - קרי, להעמיד את המערכות למבחן אמת חיצוני, כדי לראות שהן עומדות באתגרי האבטחה. זו לא בושה להודות שטעינו, ועדיף לסגור את השער לפני שהסוסים בורחים מן האורווה.
למרבה הצער, איננו שומעים את מטה הסייבר הלאומי, ולא ניכר שהוא נוטל חלק מהותי בהכוונה של בעלי האתרים ושל ציבור הגולשים של מה לעשות ומה לא לעשות. אנחנו יודעים שיש מטה סייבר לאומי, שיש קבוצה של לוחמי עילית בתחום הסייבר, שעושים עבודה שהשתיקה יפה לה. אפשר אולי לסמוך עליהם, אבל לעולם אין ביטחון של מאה אחוזים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו