"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עד שתסיימו לקרוא, יתרחשו עוד שני מקרי אלימות

,עודכן

הם לא חדלים להגיע, שמות הקורבנות, שמות שעד אתמול לא הכרנו וכעת מופיעים כסיפור כואב, מלווה בתמונה עם חיוך תמים, וסוף טראגי בלתי נתפס של משפחה מרוסקת לעד. אם התיאור הזה מזכיר לכם מלחמה, זה בגלל שזה בדיוק מה שזה: מלחמה. אלא שבמלחמה הזאת, מדינת ישראל בוחרת לנצור אש אל מול כוחות הרשע, ולתת לקורבנות להמשיך ליפול.

הנשים שנרצחו בישראל בידי בני זוגן, ומחודש מארס האחרון היו 17 כאלה, הן לא רק קורבנות של בחירה לא נכונה, של נסיבות חיים קשות, או של העלמת עין מנורות האזהרה. הן בראש ובראשונה קורבנות של מערכת ממסדית שמאז ומעולם לא טרחה לספק להן כלים להתמודדות, ולא הושיטה להן חבל הצלה בדרך האימה עד לסוף המר. הן קורבנות של מציאות שהתרגלנו אליה, שבה אלימות כלפי נשים היא נורמה שכבר לא מזעזעת איש, ולא מקפיצה מנהיגות אחראית שתאמין שהבעיה מספיק חמורה וכואבת, שהגיע הזמן להכות על איזה שולחן, לנער איזה סעיף תקציבי, ולהתחיל, אחרי 70 שנה - לטפל בה ברצינות.

תחילתו של רצח אישה, היא בדרך כלל באלימות מילולית, בסטירה "קטנה", או באיום מרומז. אירועים מסוג זה מתרחשים בישראל בתדירות של אחת לכמה דקות. שורש הבעיה הוא שרק 60 מקרים ביום הופכים לתלונה במשטרה, רק מיעוטם יבשילו לכתב אישום, ומספר זעום - לעונש מאסר. וזה הכלל: אלימות שאינה מטופלת בעוצמה ובנחישות - לא מתפוגגת אלא גדלה, וחוזרת עד מהרה בגרסה משודרגת וקיצונית יותר.

התשובה המנהיגותית הנדרשת היא התוכנית למלחמה באלימות כלפי נשים, תוכנית שכבר ב־2017 קיבלה את אישור הממשלה, אך מעולם לא יושמה. תקציבה הוא זניח ומגיע לכעשירית צוללת, לא מדגדג את המיליארדים שהושקעו בחברה ובמשק הישראליים מאז פרוץ משבר הקורונה. הנגיף המשתולל הוא סיבה נוספת לכך שאסור להשתהות אל מול סיר הלחץ הנוכחי, המאיץ כל התפרצות פוטנציאלית של אלימות בתוך המשפחה. בימים אלה עלו במאות אחוזים מקרי האלימות והפניות למוקדי הסיוע, אך אותם הנשים והילדים שבמצוקה, עדיין ניצבים מול מערכת שלא יכולה ואולי גם לא מעוניינת לסייע.

זהו זמן למעשים. בדיוק כמו הסיוע למובטלים, ולבתי עסק, ולעצמאים, ולבתי חולים. זהו זמן לתוצאות ולא רק להזדהות ומילות הבנה. זהו זמן לקבל החלטות ולהוביל שינוי, כי מאז שהתחלת לקרוא את הטור הזה התרחשו בישראל עוד שני מקרי אלימות, וברגעים אלה ממש הולך ונבנה אי שם הרצח הבא.

אניטה פרידמן היא יו"ר ויצו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר