חרדים בישראל, מעבר לקורונה

האוכלוסייה החרדית נפגעת מן הקורונה בשיעור של פי ארבעה לערך מן האוכלוסייה הכללית. בקרבה מתקיים גרעין קשה של חסידויות ופלגים קיצוניים המקיימים, בהונאה מאורגנת, בהתרסה מכוונת ובחסות אלימות קשה, אורח חיים המקדם הדבקה המונית. הציבור הישראלי מודע לעובדה כי המדינה כולה נחשפת לאיום בריאותי ולחורבן כלכלי, גם בשל הכישלון לאכוף על הגורמים הללו לשמור על חייה ובריאותה של האוכלוסייה החרדית שבקרבה הם מתגוררים ושל כלל האזרחים. רוב החרדים הפנימו את הסכנה וחלק מפרנסיהם קוראים לאנשיהם לשנות את אורחותיהם בתקופת המשבר. למרות זאת, מגייסת המנהיגות החרדית את כוחה הפוליטי כדי להגן גם על הקיצונים המתריסים והאלימים ולהכשיל את האמצעים שנועדו לבודדם, כדי להוריד את התחלואה בקרב כלל הציבור החרדי ובציבור הרחב.

וכל זה אינו אלא סימפטום לתופעה חמורה לאין שיעור.

בישראל קרוב למיליון חרדים. רובם המכריע אינם משתתפים בהגנת המדינה. שיעור השתתפותם של הגברים בכוח העבודה נמוך בעשרות אחוזים מזה של האוכלוסייה הכללית. מול תרומתם המדולדלת לכלכלה, הם זוכים לתמיכות ולקצבאות מאוצר המדינה יותר מכל קהילה אחרת. חמור מכל - מערכת החינוך העצמאית שלהם, הממומנת מכספי משלמי המסים, מתחמקת בכוונת־מכוון מלהנהיג לימודי ליבה, שיכשירו את בניה ובנותיה להשתלבות במשק מודרני. בוגריה, גם אם יעבדו, יתרמו פחות לכלכלה, ישתכרו פחות וישלמו פחות מסים.

ההסבר המשכנע ביותר להצלחתה המסחררת של ישראל ולכישלונן העמוק של מדינות ערב בהתמודדות עם אתגרי המאה ה־21, נוגע לערכים של פתיחות ופלורליזם, לצד מחויבות לאומית חזקה. השילוב הזה אחראי להישגיה המדעיים, הטכנולוגיים, הכלכליים והצבאיים של ישראל וגם לחירויות הפרט, למשטר הדמוקרטי ולאיכות החיים של אזרחיה. היעדרם של הערכים הפלורליסטיים האלה בעולם הערבי מסביר יותר מכל גורם אחר את משטרי הדיכוי, את הכישלון הכלכלי, את הפיגור המדעי והטכנולוגי ואת תחושת חוסר התקווה באוכלוסייה. קשה למצוא מרכיבים פלורליסטיים בקרב הערכים המוטמעים בגרעין הקשה של החברה החרדית בהשראת רבניה, מנהיגיה הפוליטיים, מערכת החינוך והתקשורת שלה.

ואין לכל אלה כל קשר לזהות יהודית, לשמירת מצוות או לקשר חזק עם העם היהודי. למיליוני יהודים בישראל יש זהות יהודית איתנה ומחויבות עמוקה לעם היהודי, אף שאינם חרדים. חלק גדול מהם גם שומרים מצוות וחיים על פי ההלכה. חלק אפילו מקיימים אורח חיים חרדי, ועדיין עובדים, משרתים בצבא ומתנהגים באחריות גם בימי קורונה. הרוב המכריע יודע שפיקוח נפש הוא ערך יהודי חשוב יותר מזה המחייב השתטחות על קברים וסגידה לאדמו"רים. הוא יודע שהגנה על קיומו של העם היהודי וחיים מיגיע כפיים גם הם ערכים יהודיים.

ולמי שמעדיפים שיקולים פוליטיים מכתיבי־מציאות על טיעונים ערכיים "רכים": הגרעין הקשה של החרדים חי ומתקיים בזכות אזרחים אחרים המגינים עליו בשירותם הצבאי ומפרנסים אותו בעבודתם היצרנית. שיעור החרדים במדינה עולה בתלילות, משום שהם מולידים בממוצע יותר משבעה ילדים למשפחה. שיעורם של החרדים המאמצים אורח חיים של תרומה למדינה קטן בהרבה מיתרון הגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית על הכללית. הנטל על כתפיהם של האזרחים הפרודוקטיביים גובר, ככל שעולה שיעורם של החרדים באוכלוסייה. התנהגות הגרעין הקשה של החרדים הקיצונים בתקופת הקורונה והתגייסות המנהיגות החרדית להגן על הפקרותו, חיזקו מאוד את הכרת הציבור בחומרתו ובנזקיו המצטברים של הנטל הזה. להכרה הזו מחיר פוליטי גבוה. התבכיינות בגינו לא תתקבל בהבנה.

עכשיו ראוי להתגייס למשימה משותפת: לעודד את הזרם המרכזי בחברה החרדית לנהוג באחריות ובסולידריות מול המגיפה, לבודד את המופקרים ולאכוף עליהם התנהגות השומרת על חייהם ועל חיי שכניהם, ובעיקר - להביא לחינוך החרדי את הכישורים והערכים שיאפשרו לחרדים להצליח ברמת הפרט ולתרום לכלל.