פותחים כדי לסגור: מתווה מקובע - ומנותק מהשטח

גני הילדים נפתחים הבוקר, אבל צריך לומר בכנות: אף אחד לא יודע כמה זמן זה יחזיק מעמד. ייתכן שסגירתם בפעם השלישית קרובה משחשבנו, מכיוון שמשרד הבריאות ובמשרד החינוך פשוט מסרבים לעשות שינוי אמיתי. כפי שאמר אלברט איינשטיין, אי־שפיות פירושה לחזור על אותה פעולה פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות.

המתווה מציע שינויים קוסמטיים, כאלה שנעשים "על הנייר" בלבד. כל מי שמדבר עם גננות וסייעות, יודע לומר כי בשטח אי אפשר ליישם אותו. לא רק כי לא רוצים, אלא כי בחלק מהמקרים זה פשוט לא אפשרי. כך, למשל, במשרד החינוך ובמשרד הבריאות הבטיחו הגבלות כך שגננות משלימות לא יוכלו לעבור מגן לגן ולהפיץ את הנגיף, אם יחלו. המומחים המליצו על גננת קבועה אחת בלבד לכל גן, אבל לפי המתווה, גננת משלימה תוכל לעבור בשלושה גנים. הדבר נכון גם לגבי סייעות שהן עובדות של הרשויות המקומיות. תארו לכם מה תעשה מנהלת אשכול גנים שאחת הגננות שלה לא הגיעה בבוקר, ותיאלץ לבחור בין להביא גננת מחליפה זרה, לבין פשוט להודיע להורים לא להביא היום את הילדים.

צורת החשיבה של מקבלי ההחלטות מאובנת, ונראה שמערכת החינוך לא מצליחה לבצע שינויים שחורגים מ־"On-Off". הורגלנו לעבוד בשני מצבים: פתיחה או סגירה מוחלטת, בלי שום גוון באמצע. כבר פעמיים פוספסה הזדמנות לבצע שינוי מהותי ואמיתי במערכת, בין השאר מפני שקודקודי מערכת החינוך לא דפקו חזק מספיק על השולחן.

אנחנו מתגאים במומחים וברופאים שלנו כאשר הם קוטפים פרסים יוקרתיים, נבחרים לייעץ לגופים עולמיים או מפתחים שיטות וטכנולוגיות שמביאות בשורה. אבל כשההמלצות שלהם לא עולות בקנה אחד עם המשאבים שצריכים להשקיע - מבטלים אותם באחת. כל קבוצת מומחים רצינית אפשרית קבעה חד־משמעית שחייבים להחזיר בקפסולות את כל שכבות הגיל. כן, זה יעלה מיליארדים, אבל זו הדרך.

ספק אם מישהו ממקבלי ההחלטות בצמרת משרדי הבריאות, החינוך והאוצר העביר שש שעות בתוך גן ילדים או בית ספר, או נאלץ לשבת יום שלם כדי ללמד את ילדיו מרחוק. מתווים סדורים יפים בשביל הודעה לעיתונות, אבל המרחק לעומת השטח - עצום.