תנועת הליכוד בין הגזע והיבלית

ביום מן הימים תבוא אל סופה כהונתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה. עד כה לא סימן יורש או ממשיך דרך, גם לא בהנהגת הליכוד, אם כי הוזכר שמו של יוסי כהן, עתה ראש המוסד. מי שכבר התמודד מולו, ח"כ גדעון סער, הובס. התנועה שנתניהו עומד בראשה מכונה גם בשם המחמיא "תנועה לאומית ליברלית". נואמי בכיריה מתהדרים באזכור שמו של זאב ז'בוטינסקי, וזאת בימים שבהם הפכו השמות ז'בוטינסקי ומנחם בגין למעין תעודות כשרות, לטעמם של יריבי הליכוד. אזכור שמותיהם נעשה למעין טפיחת שכם עצמית, פוליטית. אבל הכינוי "תנועה לאומית ליברלית" הולך ומאבד את יעדו. הוא על סף מחיקה עד לבלי שוב.

יש להניח כי מי שנמנים עם מחנה הימין, ואני בהם, נבהלים מתהליך טשטוש הערכים המתהווה בתנועה. תהליך זה בעיצומו. הוא העמיק והשתרג כיבלית בשורות מתפקדי הליכוד, והוא מידרדר לעבר קץ מבהיל. סברה מצמררת: אולי שלוש הכ"פים שטבע ח"כ מיקי זוהר - כוח, כסף, כבוד - כבר תפסו את מקומן של חמש המ"מים שטבע ז'בוטינסקי: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא.

לא רק ליכודניקים מתברכים בתופעות של החיוניות והמסירות הנחשפות שוב ושוב בהתוועדויות של פעילי הליכוד. היריבים מתקנאים בתופעה זו, שאין דומה לה בזירת המפלגות הגדולות. גם ההליכים הדמוקרטיים בבחירות הפנימיות מעוררים השתאות. אך מה צופן העתיד לאחר שיסתיים עידן נתניהו, כיו"ר הליכוד וכראש הממשלה? הציווי הפורמלי של חוקת הליכוד מחייב בחירת יו"ר חדש, בהצבעתם של כ־120 אלף מתפקדי הליכוד. ואנו מעזים להעלות את הסברה כי הרטוריקה הקיצונית, בסגנון ובתוכן, של כמה מבכירי הליכוד, היא גם מבוא המקדים את ההתמודדות על ירושת נתניהו. כי מהי הדעה הרווחת כלפי ההתמודדויות הפנימיות בליכוד? ככל שתקצין בדבריך, ככל שתרבה לגדף את היריב או את משרת הציבור, ככל שתצליח לסכור את פי היריב בשיח פוליטי, כן יגבר הסיכוי שמקום גבוה יובטח לנוהג כך ברשימת המועמדים לכנסת. הוא גם ייחשב יורש ראוי להנהגת הליכוד, ואף מועמד לראשות הממשלה.

הניסוחים הקיצוניים השזורים ברטוריקה הליכודית, רק מטפחים את דמות אומריהם. כך יש להניח כי שמותיהם של השרה רגב וח"כ זוהר, ונוספים, יתברגו בצמרת. לטעמנו, כך גם יתפרשו תוצאות כאלה בעיני הציבור הרחב, ולא רק בקרב מתפקדי הליכוד. חוש הריח הפוליטי שלנו, ככל שהוא מחטט בשורות הליכוד, לא נוטה לסמן גנרלים־לשעבר או ראשי ארגוני הביטחון כמועמדים להנהגה או לראשות הממשלה. היום בליכוד לא אוהבים את הפלאפלים כאשר הם בתנוחה על הכתפיים. נטייה כזאת מאפיינת מפלגות אווירה הצצות ממש לפני בחירות, ומתפוגגות או מתפלגות זמן מה לאחריהן.

הליכוד, יש לומר, היא תנועה שורשית. אך ממש בימים אלה הגזע הליכודי מצמיח גם ענפים סוררים. הם ראויים לגיזום, הם מעלימים מסורת מפוארת. האם נתניהו, חרף סדר היום הנוראי שלו, יוכל לייחד עיתים גם לגיזום ענפי הפרא שצצו בתנועה בראשותו?