אף אחד לא קם

אפילו לא אחד. אפילו לא מפגין אחד שחש עכשיו על בשרו את אלימות המשטרה, לא קם ואמר - עכשיו אני מבין על מה דיברתם. אפילו לא אחד. אבל אנחנו, המתנחלים ותומכיהם, אלו שלפני 15 שנה מחו נגד מחיקת היישובים בחבל עזה, ספגנו אלימות של המשטרה והמשטר גרועה פי אלף, וכולכם שתקתם. שתקתם כי זה התאים לכם. כי זה בא לכם טוב עם האג'נדה.

ולא סתם שתקתם. אני בטוחה שחלק ישבו בהנאה מול מסכי הטלוויזיה ושמחו קצת לראות איך סוף־סוף נכנסים בנו. קציני מילואים מהתנועה הקיבוצית התנדבו ברצון להתגייס למשימת הגירוש, ולהשלים את החורים שיצרו סרבני ההרס. היו אשכרה רשימות המתנה.

חטפתם ברכייה לפנים משוטר בהפגנה ואתם מייללים מול כתב אוהד? כשבריאן ("כוכב עליון", מהסרט של מונטי פייתון) מושלך לצינוק, תלוי שם אדם אחר. בריאן פונה אליו ואומר: "ראית מה הוא עשה לי? הוא ירק עלי!". והתלוי אומר, "הו! מה לא הייתי נותן שיירקו עלי!". אז ככה אני מרגישה. ברכייה לפרצוף? הלוואי עלינו. הלוואי על מפגיני עמונה הראשונה, ששכבו מחוסרי הכרה אחרי ששוטרים על סוסים, שניהם עם דם בעיניים, רמסו בדהרה את ההמון, וחבריהם עם אלות הפוכות היכו עם כל הלב כל מי שבטווח. מה לא הייתי נותנת לברכייה בפרצוף.

הצביעות המרושעת. האקטיבית. אפילו לא אחד שצועק היום נגד סתימת הפיות, כביכול (ושוב: הלוואי עלינו סתימת פיות כזאת), לא נזכר, אפילו במעומעם, שפעם שלחו צבא נגד מפגינים ומפונים, נגד אזרחים כמוכם. שעצרו אוטובוסים שהיו בדרך למחות. שהקימו בתי משפט מיוחדים למי שהעז, שעצרו ילדות בנות 14 למשך 14 יום, שעשו פעילויות מנע, מנע! נגד מחאה דמוקרטית, שהמציאו תסריטי זוועה הזויים כאילו אנחנו אוגרים נשק על הגגות ומתכננים מלחמת אחים וירי על חיילים (מישהו מההוזים חשב להתנצל, אגב?) רק בשביל שתהיה לגיטימציה לפעול באופן הכוחני ביותר, הדכאני ביותר, נגד אנשים שעקרו אותם מהבית, לא מרעיון אמורפי כלשהו, מהבית האמיתי, מהקהילה, מכל מה שהם הכירו.

אני לא רוצה לאחד את העם נגד האויב המשותף - משטרת ישראל. חס וחלילה. משטרה נקייה משיכרון כוח, משימוש לרעה בכוח, צריכה להיות מטרה משותפת (לא בטוח שזה מה שקורה כעת, אגב. כשכל כך הרבה אנשים מפירים את החוק, הפינוי שלהם אף פעם לא מצטלם טוב). אבל כשאני חושבת איך עמדתם על הטריבונה ועודדתם כשפגעו בזכויות האזרח ובגוף של קבוצה שונה מזו שלכם, טיפה קשה לי להתרגש כשמפנים אתכם בחוסר עדינות.

קשה לי להאמין לכם היום, כשאתם מקימים קול זעקה מתוזמרת רק כשמנמיכים לכם את הווליום. בפעם הבאה שהפגיעה תשרת את סדר היום שלכם, אתם הרי תשובו להרגלכם הישן. ההתעלמות שלכם עד עכשיו מרמיסת יסודות הדמוקרטיה מאירה את המאבק שלכם באור מגוחך. עקרונות הדמוקרטיה חשובים. אל תשאו את שמם לשווא.