זה נתניהו עצמו ששומט את הקרקע תחת רגליו

במוצאי שבת נסעתי לשדר בגל"צ וביציאה מאפרת ראיתי מחזה מתעתע. עצמתי עיניים חזק ופקחתי שוב, אבל הם עדיין היו שם: בכיכר מרכזית, 20 איש עם שלטים מפגינים נגד ראש הממשלה. עצרתי בצומת היציאה מבירת גוש עציון וצילמתי את המחזה כדי להסתכל שוב אחר כך ולנתח את הדהוד תופעת בלפור ושלוחותיה באחד הסמלים של ההתיישבות ביו"ש. אפרת, שנתניהו לא מחמיץ ביקור בה, אפרת שמורכבת מהאוכלוסייה הטבעית של ראש הממשלה: רובה אנגלוסקסים משכילים, בתקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב היה כאן ממש סניף של טראמפ. תנופת בנייה עצומה שכל תושב אמור להיות אסיר תודה עליה התחוללה כאן בזכות נתניהו בקדנציה הנוכחית; ראש מועצה שנסע עם נתניהו לוושינגטון להכרזה ההיסטורית על הריבונות ותמך באומץ בתוכנית על אף היותו מבכירי מועצת יש"ע ועוד.

משהו בי מזדהה עם עיתוי ההפגנות בדיוק מאותו מקום שבו אנשי השכל מתאכזבים מנתניהו, וגם מכך שנושא ההפגנות הארצי אינו המלחמה במגיפה: את הקורונה נתניהו יכול היה לצמצם מזמן. נתניהו איש חכם, לכן לא ברור מדוע באפריל 2020 הוא לא אמר: בנט נשאר אחראי על הביטחון והקורונה כי הוא טוב בזה. הרי אם זה מה שביבי היה אומר, הקורונה היום היתה מינורית וגם הטילים מעזה, לביבי היו 45 מנדטים בסקרים ובנט היה ראש מפלגה מצומקת. הציבור לא מתעניין בפוליטיקה הקטנה שבין נתניהו לבנט; ביבי לוקח את מנהיג ימינה בכריזמה שלו וגם באהדה הציבורית.

הקנאה, התאווה והכבוד של נתניהו לקחו ממנו את שיקול הדעת וגרמו לכך שצצה הפגנה אפילו באפרת. וכשהשכל לוקח צעד אחורה ומפנה מקום לשיקולים אישיים מעוותים, צצים אנשים כמו מיקי זוהר ומלכלכים את עמדת הדובר במשכן הכנסת. אף אחד לא רוצה שנציגי הציבור שלו ידברו במילים בוטות אל חברות מליאה שכותבות נאום ומספרות על הבן שלהן. מיקי זוהר חצה מזמן את גבול הטעם הטוב, וכך שאר חבר מרעיו של ראש הממשלה. צחי הנגבי מפוצץ ראיונות בזעם כי עיתונאים שואלים שאלות, לא כי מישהו עובר קו אדום אידיאולוגי ולא כי טובת האזרח נרמסת, ואלה דברים שהשכל האנושי לא יכול לשאת.

נתניהו סימל כל השנים שפיות, כישרון, חדות מחשבה. כאשר את סט הערכים והכישורים הנדירים שלו משבשים שיקולים זרים שגורמים לו לחרב את הטיפול במגיפה ולהציב בקדמת הבמה אנשים כמו מיקי זוהר, צחי הנגבי ושאר אנשי קש, גם מצביעי שלומו לוקחים צעד אחורה ולא מבינים.

גם בסיטואציה הזאת, אף אחד באפרת לא יכול להרשות לעצמו להתגעגע למנהיגים כמו אריאל שרון או אולמרט וברק שהובילו אותנו על עברי פי פחת. כולנו זוכרים תקופות שבהן פחדנו לנסוע בכביש הביתה, וכולם מעדיפים ששיא הפחד על הילד החייל יהיה שיידבק בבסיס בקורונה.

אין במגרש הימני או השמאלי מועמד ריאלי לשלטון. אך נתניהו שומט בכוח את הקרקע תחת רגליו.