טרופר, זה גדול עליך

שני סיפורים קטנים מאפיינים את הקדנציה של חילי טרופר עד כה:

1.שר הספורט הצעיר והטרי לא נספר על ידי שועל הקרבות הוותיק, שר האוצר ישראל כץ. הקרב על הטוטו, מהתקציבים ועד מינויים בכירים שנתקעים כבר שלוש מערכות בחירות, הוא נושא שבממשלה מתוקנת היו אמורים לסגור כבר מזמן, אבל כץ לא באמת סופר את טרופר, המינויים בטוטו מתעכבים וכך גם נושאים אחרים.

כן, קראתם טוב - ממשלת האחדות לא בדיוק מאוחדת, כי לכץ יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לפגוש את שר הספורט. אם היה מדובר במירי רגב, סביר להניח שכבר מזמן היה מתייצב במשרדה וגם שואל אם להביא קפה מהדרך.

2.אבל גם אצל טרופר בבית לא בדיוק סופרים אותו. לאחרונה מונתה עורכת הדין דפנה לנג לראשת המועצה הגבוהה לספורט, גוף שעל ההכרח שלו אפשר להתווכח, אבל היה משהו יפה בכך שלאחר שפרויקט "אתנה" פשט את הרגל ורוקן ממשמעות, בכל זאת לא שכחו במשרד הספורט הלאומי את הנשים, אלו שליגת הכדורגל שלהן נדחתה למועד בלתי ידוע כי הן פשוט פחות חשובות מגברים.

חבורת הפקידים שמקיפה את טרופר דואגת להבהיר שמדובר במינוי זמני ושתכף ימונה מישהו מהקליקה, גבר כמובן. חלילה שטרופר יביא עימו בשורה חדשה, מרעננת לספורט הישראלי הגוסס. בסך הכל, ולא באשמתו, גם לו העסקנים במשרדו עושים טיקי־טאקה.

על דבר אחד אין ויכוח - לא תשמעו מילה רעה על טרופר מאף אחד שנפגש איתו. כולם מדברים על אדם נחמד וקשוב, אך מוסיפים בצער שמדובר בפוליטיקאי משותק כמו כל המפלגה שלו והעומד בראשה. רוב הסיכויים שאם באמת יהיו בחירות טרופר כבר לא יחזור למשרד הזה שכל כך התאים לו אך התגלה כגדול על מידותיו.

טרופר היה זה שהוגדר מעל דפי עיתון זה כשושבין של ממשלת האחדות. השבוע יגלה שרבים מחבריו ילכו בדרכו של אסף זמיר ויתפטרו. אחרי כישלונו לשמור על הספורט הישראלי בחיים, ולמען הצלת האתיקה והיושרה המאפיינות אותו, מוטב שינהג באותו האופן.