צו השעה: לגלות אחדות ומסירות כדי לנצח את הנגיף

למרות 47 השנים שחלפו מאז מלחמת יום כיפור, המלחמה אינה מרפה ממני. אני עדיין שומע את האזעקה בשתיים בצהריים, זוכר את הנסיעה החפוזה למחנה נתן שליד באר שבע, השעטה על שרשראות הטנקים עד לתעלה, הקרבות מול גשר הפירדן, את רעמי הפגזים שנפלו סביבנו ובמיוחד הפגז שפגע בצריח הטנק והרג את חברי מאיר שטיין הי"ד ואותי פצע קשה.

הצוות שלנו כלל: נהג טנק מושבניק, תותחן חבר קיבוץ, טען-קשר תל אביבי ואני דתי. לכל אחד מאתנו היו דעות שונות, תקוות מגוונות, חלומות אישיים ותפיסת עולם אחרת באשר לאורח החיים ודמות המדינה. את הוויכוחים השארנו מאחור, היה ברור לכל אחד מאתנו שאנו נמצאים במלחמה על החיים והבית, האויב לא מבדיל בינינו.

המלחמה היתה איומה, איבדנו חברים רבים שחיוכם הצעיר טרם נמוג מאתנו. לאחר המלחמה, בבית החולים בירושלים טיפל בי במסירות רבה הרופא ד"ר חליל אבו דלו והאחות הראשית היתה ערבייה מאבו גוש. צוותים של יהודים וערבים עמלו יחדו על מנת לתת מזור וסעד לפצועי המלחמה. לאחר המלחמה לקחתי חלק בהפגנות והצטרפתי לדרישה לחקור את מחדלי המלחמה.

ביום הכיפורים הזה אנו שוב מצויים במלחמה קשה ואכזרית. מולנו ניצב באון, נגיף חמקמק, מתעתע, לא מוכר ומפתיע. כל אחד ואחת מאתנו מצויים בחזית המאבק. אין עורף, כולנו חזית. שנים רבות שכנענו את עצמו שהאנושות שולטת בטבע והנה נגיף בלתי נראה, הוכיח לנו שמדובר היה באשליה בלבד.

המאבק בקורונה, להבדיל ממחלות רבות אחרות, איננו אישי. היכולת להתמודד עם המגפה דורשת התגייסות מוחלטת של כולם. קצב ההדבקה בלתי נתפס, ואם אין ערבות הדדית והתגייסות משותפת, אין סיכוי להגן על הסובבים אותנו והנמצאים במחיצתנו. הערבות ההדדית היא חיונית, פריקת עול המשמעת והאחריות הציבורית הם סכנת חיים וביטוי להתאבדות קולקטיבית.

הפוליטיקה בצד

דווקא בימים שבהם נדרשת אחריות וערבות הדדית, יש בתוכנו כאלה שהפכו את המאבק במגפה לענין פוליטי. בעיקר כאלה שמתדלקים את ההפגנות והפוליטיקאים שעושים שימוש ציני במפגינים לצרכים שלהם. בעיקר פוליטיקאים שהסקרים מנבאים למפלגות שלהם, נפילה עמוקה עד קרוב להעדר משמעות פוליטית ממשית. המסר שעובר באמצעותם לחברה הישראלית כולה הוא נורא ומסוכן. הפקרות וחוסר אמון עד כדי סיכון חיי אדם.

הממשלה החליפית לא מצליחה לתפקד, חלקים בה לא מפנימים את מצב החירום ואולי לא רוצים להפנים. רופאים שהפכו לרגע מומחים לכלכלת שוק, מעבירים מסרים חסרי אחריות. התקשורת הפכה להיות האופוזיציה הראשית בהעדר אופוזיציה פוליטית ומבלבלת את האזרחים ערב ערב.

מרגש מאד לראות את הדאגה של ערוצי הדיכאון לציבור החרדי לקראת יום כיפור והזלזול שלהם בבריאות המפגינים שאותם הם מעודדים בלי הפסקה. פוליטיקאים מתוסכלים, מטיפים לסרבנות ורוקדים את הטנגו האחרון עם הקורונה. מי שבונה את עתידו על הקורונה יגלה חיש מהר עד כמה היא עושה לו קרניים.

במצב דברים זה חשוב שהציבור עצמו יקח אחריות. ברעננה עירי שמתי לב שהמסר הופנם. חובה על כולם להתחשב בזולתנו, להרבות אחדות ומסירות מול המטרה.

איש לרעהו נאמר חזק, נתמוך בצוותי הרפואה והסיעוד ונסייע לאלה מביננו שצריכים עזרה ותמיכה.

גמר חתימה טובה ורפואה שלמה.