"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לקראת ריבונות מעשית

,עודכן

לא תהיה החלת ריבונות בשנת תשפ"א, סביר להניח שגם לא בשנת תשפ"ב. או תשפ"ג. את שמפניות הריבונות ההיסטורית החליפו שמפניות השלום ההיסטורי עם המפרציות, הכותרות הבוהקות בעיתון על ריבונות הוחלפו בכותרות המזרח התיכון החדש, והחמוצים באולפנים התחמצו על השלום ולא על הריבונות. החלת החוק הישראלי על חלקים נרחבים ביו"ש נדחתה למועד לא ידוע, ואולי זה דווקא לטובה. מבחן הריבונות לא נגמר, הוא רק מתחיל, ואתגרי הריבונות רק מתעצמים לאור הכמעט.

כמו בציונות המעשית והמדינית, כך גם בריבונות. יש את הריבונות המדינית ויש את זו המעשית. הריבונות המדינית והרשמית נשענת קודם כל על דעת קהל, שמכשירה את לבבותיהם ואת מעשיהם של נבחרי הציבור והמדינאים שלנו. ולכן, המשימה הראשונה היא לשמר את שיח הריבונות חי, בועט והגיוני. במשך עשרות שנים הוא נעדר לחלוטין מהציבוריות הישראלית, ובשנים האחרונות הצלחנו לצרוב אותו חזק, אך לא מספיק. פרדיגמת הריבונות כתחליף לנסיגות עדיין שברירית והפכפכה.

המשימה השנייה, והלא פחות חשובה, היא ריבונות מעשית. בשטח. מה שקבע את המפה של תוכנית המאה הוא בראש ובראשונה העובדות בשטח. אני לא אוהבת את המפה, אני חושבת שהיא מלאה חורים ובעיות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שקו השרטוט עובר בקו היישובים. בשטח כיום המצב בכי רע. כבר חצי שנה לא אושרו תוכניות בנייה חדשות, והאחריות לכך מוטלת על כתפיו של ראש הממשלה נתניהו. מהצד השני, הפלשתינים לא עוצרים לרגע. בונים, שותלים, זורעים, מקימים קווי מים ובתי ספר, מעבדים אדמות - בכוונה אסטרטגית להשתלטות על שטחי C. "תוכנית פיאד" של הרשות הפלשתינית היא מופת תכנוני ואסטרטגי שנועד לקבוע עובדות בשטח, ויש לממשלת ישראל הרבה מה ללמוד ממנה. אם לא נתעורר בזמן, כלומר שלשום, לא יהיה הרבה על מה להילחם בריבונות המדינית. המשימה הגדולה היא לעצור את הבנייה המאסיבית הפלשתינית באזורי C, ולדחוק את אירופה המממנת החוצה, שתתעסק בצרותיה ולא בחצר האחורית שלנו.

נפגשתי השבוע עם ח"כ ניר ברקת מהליכוד. הוא בנה, בשיתוף "פורום קהלת" ו"פורום שילה", תוכנית אסטרטגית ליהודה ושומרון שעושה הרבה סדר ונשענת על שלושה עקרונות: התיישבות, תיירות ותעסוקה. בהתיישבות מוחקת התוכנית את הקו הירוק ומתכננת, מתוך ראייה מרחבית, איך אפשר להגיע ל־2 מיליון תושבים ישראלים ביו"ש. לתת לחיים לדבר. בתיירות נבחרו 20 אתרים ביהודה ושומרון, שמבטאים את הלב, את ארץ התנ"ך, ופונים לתיירות פנים וגם לתיירות חוץ. לתת להיסטוריה לדבר. בהיבט הכלכלי־תעסוקתי המטרה היא לתת דחיפה משמעותית ולשלש את אזורי התעשייה המשותפים ביהודה ושומרון. לתת גם לכלכלה לדבר. התוכנית כיום היא על הנייר בלבד. כדי שהיא לא תישאר רק באור הפלורוסנטים, צריך יישום בשטח, וזה נראה כרגע רחוק מהעין.

מי ייתן ותהיה זו, גם, שנת התיישבות. לא כדאי להרכין את הראש מניסיון הריבונות שלא צלח, אלא להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהמשיך למלא אותה. בדיבורים ובתודעה, אך גם בשטח. כי ריבונות עושים במעשים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר