נשארים כיתה: לא למדנו הרבה מהסגר הקודם

הכלכלנית הראשית באוצר העריכה את עלות צעדי המניעה שעליהם תחליט היום הממשלה - שבועיים סגר ושבועיים נוספים של "ריסון מהודק" - ב־18-19 מיליארד שקלים. הביטוח הלאומי מעריך את עלות תשלומי דמי האבטלה ל־300 אלף עובדים בחל"ת ב־1.4 מיליארד שקלים.

אחרי ניסיון של שבעה חודשי קורונה, שבמהלכם עברנו גם סגר ארוך, נראה שהמספרים האלה כלל לא מופרכים. ההבדל העיקרי בין ההערכות השונות הוא הסעיפים הנכללים בהן.

הכלכלנים באוצר אמורים לאמוד את העלויות הישירות לקופת המדינה - ההכנסות שייגרעו ממנה וההוצאות שייגרמו מהסגר באופן ישיר. יש גם לאמוד את ההוצאות העקיפות - סגירת העסקים, תקופת ההתאוששות שתידרש, שגם במהלכה יימנעו מהמדינה הכנסות וייגרמו לה הוצאות נוספות.

הסכנה הגדולה היא שנאבד שליטה על ההוצאות, מכיוון שסכומים אדירים, כמו "מיליארד שקלים", נשמעים פתאום עניין של מה בכך בסבך ההוצאות שאליהן נגררנו. נראה שלא ממש הפנמנו את הבעייתיות שבחל"ת, ואנחנו חוזרים באופן די מדויק על המתווה הקודם. שוב יידרשו מינימום 14 ימי חל"ת כדי לזכות בפיצוי, וכמו בפעם הקודמת, עובדים לא יסכימו לחזור לעבוד לפני כן, כי אחרת הם נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים שום פיצוי על ימי חופשתם.

שוב ההוצאה הגורפת לחל"ת תגרום גם למעסיקים שיודעים שההיתכנות להחזיר עובדים נמוכה - להשאיר אותם בחל"ת ולהימנע מהצורך לסגור איתם חשבון ולשלם להם את המגיע להם בסיום ההתקשרות. שוב נוצר למעסיקים תמריץ שלילי לחזור לעבוד. נראה שגם הפעם עלויות הסגר יהיו אסטרונומיות, כי לא למדנו הרבה בחודשים שעברו מאז חזרנו מהסגר הקודם ועד ליציאה לסגר הבא.