1 את המיתולוגיות על ה־1:4 לפני 30 שנה אני מכיר רק מסיפורים. הייתי צעיר מדי מכדי לזכור איך בני טבק חרך את ההגנה הפורטוגלית בדרך לאחד הניצחונות המרשימים של ישראל בהיסטוריה. אבל את פורטוגל של השנים האחרונות בכל הגילים ובכל הרמות יצא לי לראות לא פעם, ואני חושב שהבעיה הכי גדולה של ישראל ערב המשחק היא העיסוק האובססיבי ברונאלדו, גדול ככל שיהיה.
רונאלדו הוא לא אחד שעושה את כל העבודה לבד. הוא מעדיף לחכות בדרך כלל כ־30 מטר מהשער באחד האגפים, ומשם להתחיל את התנועה שלו עם הכדור או בלעדיו. השאלה היא אם גוטמן עוסק עם שחקניו במה קורה אחרי שכוכב ריאל מדריד מקבל את הכדור או במניעת הכדור ממנו. על פי ההרכב, ייני אמור להיות השחקן שיפקח עליו עין. כאן מגיעה הקושיה המרכזית: האם הקפטן של מכבי ת"א יחכה באזור של רונאלדו כדי לעזור בכיסוי הכפול עליו כשהוא עם הכדור, או ינסה לצאת קדימה מעט ולסגור את קווי המסירה אליו. לדעתי האופציה השנייה עדיפה, אך לא על זה יקום או ייפול המשחק של ישראל.
2 עיזבו אתכם ממפגשי ידידות, המשחק האמיתי האחרון בין נבחרות ישראל ופורטוגל נערך ביורו הנבחרות הצעירות ב־2009. ישראל, אחרי שני הפסדים מכובדים להולנד ולבלגיה, הגיעה חסרת סיכוי למשחק מול נבחרת שנחשבה לפני הטורניר לאחת הטובות בו. מה שקרה על הדשא בהולנד היה סיפור עצוב על גבול המביך. בשתי מילים אפשר לסכם זאת ב"לא כוחות".
הפורטוגלים המהירים והפיזיים לחצו את הנבחרת של גיא לוי מהרגע הראשון, חטפו המון כדורים קרוב לשער של תום אלמדון והגיעו לאינספור מצבים. זה נגמר ב־0:4 שעוד עשה חסד עם הנבחרת שלנו, כי עשה רושם שאם הפורטוגלים היו זקוקים לשערים נוספים הם לא היו מתקשים לכבוש אותם.
וזו בעצם המטרה העיקרית שעימה אמורים להתמודד מחר אלי גוטמן ושחקניו: הלחץ שיפעילו שחקניו של פאולו בנטו על החלק האחורי ועל הקישור הישראלי. אם ישראל תצליח להחזיק בכדור ולצאת קדימה - יש סיכוי שנצליח לתת פייט לפורטוגל. אם לא, רונאלדו יקבל הרבה כדורים בשטחים שהוא אוהב. מכאן הדרך שלו עד לשער של דודו אוואט תהיה הרבה יותר קלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו