גם האחדות השברירית עדיפה על פני בחירות

בואו של שר החוץ האמריקני פומפאו היום, אמור להחזיר מעט מהשפיות לסדר היום, שנשלט על ידי בכירי מערכת הביטחון בדימוס המובילים מצעדי הלם נגד משטרת ישראל. מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה נתניהו מסמנת קודם כל המשך של סדר יום מדיני מואץ. פומפאו ממשיך מכאן לסודאן. אם השלום עם איחוד האמירויות יקבל שלב ב' בחרטום - זה יהיה סיפור גדול. לפחות לכמה שעות, עד שרבי־האלופים בתוך הממשלה ומחוצה לה יתאוששו.

אם היתה הצדקה אחת לבחירות, זה כדי לסכל את הניסיון של מהומות רחוב עזה יחד עם מערכת המשפט ובכירי הביטחון בדימוס להפיל בכוח את ראש הממשלה. קשה להגזים באמירות המטורפות של יעלון נגד המשטרה, בייחוד כשהמליץ לקציניה לקרוא את "ממלאי הפקודות" של יגאל עילם.

אבל היה ברור לאורך זמן שכל פרשנות לוליינית שמוכיחה כי פני נתניהו לבחירות, מחמיצה את העובדה הפשוטה: ישראל בעידן הקורונה, בניסיון להיחלץ ממשבר כלכלי אדיר, לא יכולה להרשות לעצמה הוצאה גדולה על ארגון בחירות.

לכן, היעד של הדרג הפוליטי של הליכוד ושל כחול לבן הוא להמשיך בשותפות כפי שנחתמה בהסכם הקואליציוני. הכדור נמצא עכשיו במגרש של כחול לבן. המצב האובייקטיבי על כל היבטיו דורש להמשיך עם הממשלה הזאת, עם כל הבעיות שלה. ולכן מותר לצפות שגנץ יתפשר על הצעת האוזר וימנע פיזור הכנסת ובחירות נוספות. ממשלת נתניהו־גנץ לא יכולה לקבל כנתון שישראל בתקופת המגיפה לא מסוגלת לצאת למבצע נרחב בעזה או בצפון. גם האחדות השברירית והעוינת עדיפה על הליכה לבחירות. גנץ חושש ממערכת בחירות שתוביל למלחמת אחים. התשובה של הימין, לאמור שלא תהיה מלחמת אחים - פירושה למנוע הליכה לבחירות.

מהומות השמאל ממילא הן סוג של קמפיין בחירות לטובת הימין וגם לטובת נתניהו. הציבור לא מתלהב, בלשון המעטה, מרמת האלימות המילולית ומהתקפות על המשטרה. הרושם של המשך מומנטום מדיני מעניק סדר יום מוחשי יותר מהמאבק באויב הבלתי נראה. כפי שאמר ח"כ צביקה האוזר כשהחלה הדהירה אל הדד־ליין של התקציב, כל הסיבות ליצירת הקואליציה של האחדות מלכתחילה - נשארו בתוקפן גם עכשיו. נתניהו גילה אחריות. עכשיו תורם של אשכנזי וגנץ.