בגלל פוליטיקה – משליכים את הנוער לרחוב

"אני עידו. עברתי שני תיכונים. לא הייתי מגיע לבית ספר ולא הייתי מראה נוכחות. הגעתי לקידום נוער והחלטתי שאני רוצה לקחת את עצמי בידיים. בזכות פרויקט היל"ה הפכתי מתלמיד שלא היה אמור לצאת עם 12 שנות לימוד לתלמיד שיוצא עם בגרות מלאה".

עידו מקריית מלאכי הוא אחד מתוך כ־5,500 תלמידים בכל הארץ שמשתתפים בפרויקט היל"ה - השלמת יסוד ולימודי השכלה. כעת, בעקבות הורדת ידיים פוליטית שאין לתארה אלא כשערורייתית, קיבל עידו יחד עם אלפי בני הנוער הודעה: נכון לעכשיו, בשנה הבאה הפרויקט לא יתקיים.

פרויקט היל"ה לוקח בני נוער שנפלטו מהתיכונים הפורמליים, ומצליח, בשיטה שמשלבת דרישות לימודיות עם טיפול פרטני מכיל, להביא להישגים תלמידים שהמערכת כבר ויתרה עליהם. התוכנית פועלת בפריפריה חברתית וגיאוגרפית - בין היתר, במגזר הערבי והחרדי, בקרב ציבור עולי אתיופיה ועולי חבר העמים. משתתפי התוכנית, רובם ככולם, מגיעים מהעשירונים התחתונים, כאלה שהמערכת הועידה אותם לשכפל את העוני של הוריהם. משמעות סגירת התוכנית עבור אלפי תלמידים היא להיזרק לרחוב, ומשם הדרך לעולם הפשע, הסמים וחוסר הגבולות - קצרה.

שר החינוך גלנט מאשים את אנשי כחול לבן שלא מאשרים את התקציב, ואלה מאשימים בחזרה את הליכוד. הפוליטיקאים מתקוטטים ולא מבינים שאלפי בני הנוער המוחלשים ביותר מקבלים את הרושם שעתידם נתון לגחמות של מי שעסוקים בכיפופי ידיים.

ונשאלת השאלה, כיצד תוכנית כזאת, שהיא הלחם והחמאה של משרד החינוך, בכלל עומדת לדיון. מדוע התוכנית מופעלת באופן חיצוני ולא כחלק מתקציב המשרד השוטף? מדוע בני הנוער ו־1,300 המורים המטפלים בהם, צריכים לקבל את המסר שמדובר במותרות דוגמת חוגי העשרה? האם המדינה מוכנה להפקיר בצורה כזאת דווקא את הנוער שלא שפר עליו גורלו, ולא נולד במקום הנכון?

מדובר בשאלה ערכית מהמדרגה הראשונה, אך חשוב להבין גם את המספרים. נער שנפלט מהמסגרות ונגרר לחיי פשע והתמכרויות צפוי לעלות למדינה ולחברה כמיליון שקלים על נזקי הפשיעה, שיטור, תוכניות שיקום, ובעיקר - בתי כלא. אם ייכלא, יעלה למשלמי המסים כ־10,000 שקלים לחודש. פרויקטים כמו היל״ה חוסכים למדינה מיליוני שקלים בשנה. כל שקל ש"ייחסך" מביטול התוכנית, יעלה עשרה שקלים בשנים הקרובות. "אם אתם מכירים מישהו שיכול להשפיע ולהפוך את ההחלטה הזו - רק ברמלה תצילו 50 בני נוער מיציאה אל הרחוב במקום אל מסגרת לימודים", כתב המשורר והסופר אור בן עטר, בוגר תוכנית היל"ה. "בשבילי הפרויקט הזה היה מציל חיים, לא פחות ולא יותר".

כולנו הזדעזענו מרצח הנער בחוף ראשל"צ בערב השבת האחרונה, ומהרצח למחרת בחדרה. מקרים מזעזעים כאלה הם לא גזירת גורל, ויש הרבה שהמדינה חייבת לעשות כדי למנוע אותם. בני נוער חסרי מסגרת, שמפתחים ניכור כלפי החברה, עלולים להגיע למצבי פגיעה קשים באחרים. את הפגיעה הזאת ניתן לצמצם על ידי חינוך וטיפול. בסוף השאלה הנשאלת פשוטה: האם אנחנו מעדיפים להשקיע את הכסף בכליאה או בחינוך?