המכנה המשותף בין גנץ לדמוקרטים
המדיניות המרחיבה של הנשיא טראמפ זוכה לחיזוקים חיוביים. יתרה מכך, התמהמהות הסיוע באירופה, בעיקר בגלל המנגנון הסבוך שנוצר שם, גבתה מכלכלתה מחיר כבד יותר מזה ששילמה עד כה כלכלת ארצות הברית.
הנשיא האמריקני הבין מייד שהתרופה היחידה לנגזרת הכלכלית של המגיפה הזו היא עבודה - לחזור לתפקוד כמה שיותר מהר. אבל ככל שהדבר לא מתאפשר, הוא בעד להזרים כסף למשק ולהשלים את הפער. זו המדיניות העקבית שלו, לצד ההתייחסויות הלא עקביות שלו לעצם המגיפה.
המדיניות שלו מוכיחה עצמה, כי המטרה כעת היא להחזיק מעמד - לא יותר מזה, ובשעת אסון ברור שזה לא מעט. לדמוקרטים אין סיבה אמיתית לא לשתף פעולה עם המדיניות הזו. נהפוך הוא - זו בדרך כלל המדיניות שלהם. זה כמו שכחול לבן לא תסכים להגדיל את הגירעון. או בעצם לא כמו - זה בדיוק זה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש להגדיל את הגירעון ככל הניתן על ידי העברת תקציב חד־שנתי. ברור שבתקציב דו־שנתי אי אפשר לגייס מיליארדים לתמיכה מבלי לתת אופק של צמיחה. על האופק הזה אפשר לוותר בחודשים הקרובים, אבל לא בחמישה רבעונים. התקווה היא שעד מארס 2021 יהיה אפשר להעביר כבר תקציב שיכלול אופק לצמיחה, כשנהיה אחרי הקורונה.
אבל שר הביטחון דבק בתקציב דו־שנתי. לטראמפ יש שוט של צו נשיאותי. אם הוא יעביר את תוכנית התמיכה הבאה בלי הדמוקרטים, זה לא יירשם לזכותם. אבל גם אם גנץ יתעקש ויוביל לבחירות, זה לא יירשם לטובתו. השאלה היא עד כמה זה אכפת לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו