"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המרד על נהר האסי

,עודכן

בכל הכבוד, המאבק החשוב ביותר שמתנהל היום בארץ הוא לא המאבק בבלפור, אלא המאבק בניר דוד. ניר דוד הוא קיבוץ בעמק המעיינות. את כל תושביו אפשר להכניס לתוך מגדל מגורים אחד ברמת גן, ובכל זאת אנחנו מדברים עליו. מדוע? כי הקיבוץ ניכס לעצמו את אחד הנחלים היפים בארץ - נחל אסי - ומונע כבר שנים בכוח ובאופן בלתי חוקי את הכניסה מכל מי שאינו חבר קיבוץ או אחד מאורחיו בצימרים הפסטורליים שעל גדות הנחל. התארגנות של צעירים מבית שאן בשם "משחררים את האסי" דורשת לפתוח את הנחל לציבור.

כמו שהמאבק בבלפור הרבה יותר גדול מנתניהו, גם בניר דוד השאלה על הפרק הרבה יותר גדולה מאשר נחל האסי. בשני המקרים זו אותה מלחמת תרבות נושנה: למי שייכת המדינה הזאת? הקיבוצניקים מדברים בשם אבות־אבותיהם הסוציאליסטים שהפריחו את השממה ופעלו לאור עקרונות השיתוף, הצדק והאחווה, אבל כל מי שרואה אותם עומדים בשער הכניסה לקיבוץ לא יכול שלא לחשוב על בעלי חוות בעומקה ארה"ב, הצווחים "private property" על כל המתקרב.

סבא וסבתא ייבשו ביצות לאור הסוציאליזם, והנכדים הפכו את הקיבוץ לפיסת נדל"ן מסוגרת, שלינה בחדרי האירוח שלה תעלה לכם אלפי שקלים. לפי ההיגיון הזה, ספק אם תושבי ניר דוד יכולים לנסוע בכביש שלצד הקיבוץ, שהרי אבות־אבותיהם של תושבי בית שאן הם אלה שסללו אותו בחום הקופח של העמק.

ואולי אין פער גדול כל כך בין הסבים לנכדים. גם סביהם של צעירי בית שאן הגיעו להפריח את העמק, וגם אז כניסתם לקיבוץ נמנעה, אלא כפועלים הנתונים לחלוטין לחסדם של חברי הקיבוץ, אדוני הארץ. גם אז הקיבוצים דחו את יוצאי המזרח כשותפים שווים וגם אז, בזמן שהיו עסוקים בוויכוחים סוערים על הזרמים השונים בסוציאליזם, הם היו בעלי ההון המעסיקים, המדכאים את הפרולטריון מעיירות הפיתוח. "העשירים עם הבריכות מהקיבוצים" קרא לזה בגין, שנתן את האות לביטול משטר הפריבילגיות ארוך השנים.

אבל בינתיים ישראל השתנתה. לחלוצי בית שאן נולדו נכדים, ואלה ממש לא מתכוונים להכיר תודה לקיבוצים ששמרו (לעצמם) על הנחל. זה לא דור הסבים התמים שחשב "למה שיהודי יתנהג אלי ככה". זה גם לא דור ההורים שעשה הכל כדי להשתלב ולצאת מכיסי העוני שיצרו עבורו. זה דור חזק ובטוח, שכבר מבין היטב שהבדיחה היא על חשבונו, ובמקום להתבכיין הוא יוצא לפעול.

גם בבלפור וגם בבית שאן צעירים צועקים "עכשיו תורנו". בצד אחד רבים מהם מתכוונים להעברה דורית של מקל הפריבילגיות ולמחאה נגד "הליכודניקים שגנבו לנו את המדינה". לזה בדיוק מתכוון יהונתן גפן כשהוא כותב על צעירי בלפור "הייתי מאוד ממליץ להם להיוולד ב־1947, כמוני למשל, במדינה שהיתה נס, בארץ בלי ליכוד ובלי כיבוש ממאיר וקולוניות". ואם אי אפשר להיוולד בשנות ה־50, אפשר להביא אותן אלינו.

בבית שאן הסיפור אחר לגמרי. שם רוצים לקטוע את הפתולוגיה ולשנות את יחסי הכוח מהשורש. צעירי בית שאן לא נלחמים רק על האסי, הם נלחמים על דמותה של ישראל. הם אלה שדורשים דמוקרטיה ושוויון אמיתי, הם אלה שנלחמים בשחיתות - שניר דוד הוא רק קצה הקרחון שלה. צעירי "משחררים את האסי" הם גיבורי התקופה. הם ישראל החדשה והיפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר