יש הסתה, ויש הסתה

דן מרגלית פוסק שאין הסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לדבריו, ה"הסתה" היא בכלל ספין שנועד להסית נגד מפגיני השמאל. "מי המציא את הזאת שמאיימת על חייך? אין כזו", אמר מרגלית בזלזול בנאום שנשא ביום שישי בהפגנה של התנועה לאיכות השלטון ליד ביתו הפרטי של ראש הממשלה בקיסריה. מרגלית הוסיף: "רונה־בונה מה שמה. אין. אין. אתם המצאתם אותה ואתה השתמש בה כדי להסית נגדנו".

מרגלית התייחס כמובן ל"דנה רון" - חשבון פייסבוק פיקטיבי שאיים על חייו של רה"מ ("את ביבי צריך להוריד רק בכח, דיקטטורים מזיזים רק עם כדור בראש"). החשבון של רון ככל הנראה אכן מזויף, אך דברי ההסתה היו אמיתיים. לפי ההיגיון של מרגלית, אם קמת בבוקר לצד ראש כרות של סוס אזי מדובר באמירה אמנותית נועזת, לא חלילה באיום ברצח - שכן המאיים המרושל לא טרח לחשוף זהותו בפניך.

נתניהו כנראה לא הסתפק ביצירת חשבון פייסבוק פיקטיבי שיאיים על חייו. הוא גם כתב לחיים שדמי מ"קריים מיניסטר", ממארגני ההפגנות נגד נתניהו, את נאום האיומים כלפי בנו ("יאיר, יום אחד אתה תהיה בלי מאבטחים, ואין לדעת"). ראש הממשלה גם הפציר בשדמי להסריט את עצמו מחוץ לבלפור, קורא לאהוד ברק להשליך בקבוק תבערה לבית ראש הממשלה. לאור דברים אלה, מזל גדול שביהמ"ש נחלץ אתמול להגן על שדמי מפני "הטרדות" של נתניהו הבן. היגיון צרוף.

נתניהו גם שידל את הזמר אפרים שמיר לכתוב בפייסבוק "לחסל את הפסיכופת, את אשתו הזונה המופרעת ואת הבן זונה הפרזיט הדוחה", ושילם הון למפגינת שמאל כדי שתחווה תנועת שחיטה לעבר מפגיני ימין ליד בית ראש הממשלה. בלשכת רה"מ גם עמלו עד השעות הקטנות של הלילה כדי לייצר שלטים שבהם מכונה נתניהו "בוגד", ושמייחלים כי גורלו יהיה דומה לזה של צ'אושסקו - קרי יוצא להורג. ראש הממשלה כמובן גם תיאם ראיון לאחד ממארגני המחאה, שבו אמר: "אלימות בוא תבוא, אעזור לה לקרות".

למרבה הפלא, אפילו הפרקליטות משתפת פעולה עם ההצגה, כשהגישה כתב אישום נגד תושב אשקלון בגין איומים על משפחת נתניהו. לעיתים נדמה כי תיאטרון ההסתה של נתניהו סובל ממשחק מוגזם.

מרגלית יודע שיש הסתה נגד נתניהו, אפילו קשה, אבל לו, לתקשורת ולשמאל זה פשוט כבר לא מפריע, כל עוד ההסתה מופנית נגד נתניהו ותומכיו. לכן גם לא צריך לאכוף את החוק נגדה. כששפי פז נעצרת על פעולות מחאה שחומרתן זניחה לעומת מה שמרשים לעצמם חלק ממפגיני בלפור, הכיוון המסתמן הוא הרבה יותר מפעילי מחאה שמאמינים שמהם אסור למנוע הסתה לאלימות - כי אצלם היא נועדה להשגת מטרות נאצלות. הכיוון המסתמן הוא נורמליזציה של האכיפה הבררנית, והפיכתה לעקרון יסוד בדמוקרטיה המתחדשת של ישראל.