החורף של חיזבאללה התחיל באביב הערבי

מאחורי כל אירוע או התרחשות אפשר להבחין באירוע או בהתרחשות נוספים. כך היה השבוע לאחר העימות שלא היה, כלומר ניסיון הפיגוע שאנשי חיזבאללה ניסו או לא ניסו להוציא לפועל בגבול הצפון.

על אף התמיכה הגדולה שהוא מקבל מאיראן, חיזבאללה כבר לא אותו הארגון שהיה. עייף ומותש ממלחמת האזרחים בסוריה שאליה הכניס את עצמו, הוא איבד הרבה - אבל לא הכל - מהאפקט הצבאי שהיה לו.

אבל הסיפור האמיתי הוא שקיעתו התדמיתית. התמיכה בו בעולם הערבי פוחתת, והוא חי על אדי היוקרה שלו כארגון המעורב בהתנגדות למדינת ישראל. מעמדו של המזכ"ל, השייח' חסן נסראללה, בשפל חסר תקדים.

בקרב העם הפלשתיני הארגון זכה בעבר להרבה אהדה והזדהות, ויש להודות שגם בחברה הערבית בישראל היו לו מוקדי תמיכה. עד מלחמת לבנון השנייה היו מי שהאמינו שהארגון יכבוש את הגליל מידי ישראל יום אחד, וזכור נאום "קורי העכביש" שלו. באופן פרדוקסלי, מכונת התעמולה של הארגון קיבלה מענה אפקטיבי גם מהתקשורת הישראלית, שפעמים רבות ייחסה אמינות גבוהה למקורות מחיזבאללה וחיזקה את דימויו כארגון שמקיים את הבטחותיו ומממש את איומיו.

כל זה גרם לרבים בציבור הערבי לראות בנסראללה השיעי את ה־מנהיג של העולם הערבי, היחיד שיכול לעמוד מול כל העולם, ובעיקר מול ישראל וארה"ב (וגם סעודיה). עד שפרץ "האביב הערבי" והארגון החל לנקוט עמדה בהוראת מפעיליו באיראן, והכניס את ידיו ורגליו למלחמת האזרחים בסוריה. למרות מעורבותו בפועל בלחימה היומיומית בסוריה, חיזבאללה המשיך לאיים בנשקו גם פנימה, בלבנון, ולא במקרה רבים ממנהיגי לבנון ומאזרחיה קוראים לקיים את החלטת האו"ם 1559, לפרק את הארגון מנשקו ולתת לצבא לשלוט בגבולות המדינה - בעיקר בזה הדרומי.

בחברה הערבית בישראל, צריך להודות בכך, היתה תמיכה בארגון. נסראללה במידה מסוימת החליף מנהיגים קודמים שעוררו הזדהות: תמונתו של ג'מאל עבד אל־נאסר נתלתה על קירות הבתים בשנות ה־50 וה־60, ובשנות ה־80 וה־90 העיניים נישאו ליאסר ערפאת. אולם אחרי קריסת אוסלו והתנפצות חלום המדינה הפלשתינית, רבים החלו לנהות אחר נסראללה, מבלי לתת את הדעת לקשריו עם איראן ולמערך האינטרסים שלו.

בעשור האחרון מגמת התמיכה בארגון פחתה באופן דרמטי, בקרב אזרחים ומנהיגים פוליטיים כאחד. בכירי התנועה האסלאמית, למשל, כבר מכנים את הארגון "חיזב אל־שייטאן" (מפלגת השטן), וגם במפלגות החילוניות, כמו בל"ד וחד"ש, מתנערים ממנו, בפרט לנוכח מעורבותו בפשעי המלחמה בסוריה. מחוץ להקשר הישראלי - יחסיו הפנימיים בלבנון ומעורבותו במדינות הערביות שבהן יש סכסוך - הארגון סופג ביקורת, ואף מוקע במדינות רבות. שקיעת יוקרתו מעוררת אופטימיות, אך גם מזהירה: אתם מבינים איפה עוברת הדרך לשיקום מעמדו.