1 מחר, אם ירצו השם ונגיף הקורונה, ישוחק המשחק האחרון של העונה המדהימה והמגעילה הזאת. עונה שהתחילה בטוב, בלי מסכות וג'לים אנטי-בקטריאליים, ועם השתלבותה מחדש של מכבי תל אביב בצמרת היורוליג והתבססותה של הפועל ירושלים בצמרת "ליגת האלופות".
כל הסימנים הצביעו על קלאסיקו ישראלי בגמר הפיינל-פור מקומי לאור הדומיננטיות שהציגו שתי הקבוצות ואפילו היה סיכוי תיאורטי לשיחזור עונת 2003/4 ההיסטורית אז מכבי זכתה ביורוליג וירושלים ביול"ב קאפ. אבל במקום זה קיבלנו את הקורונה שטרפה את הקלפים.
כך מצאנו את עצמנו אתמול באירוע סוריאליסטי: שני משחקים דרמטיים מאוד בטורניר אליפות, אבל עם תפאורה של משחקי אימון. "מנורה מבטחים", הריק ברובו, היה אמור להיות מפוצץ באוהדים של ארבע הקבוצות. אבל הם הוחלפו בנוכחות מצומצמת מאוד של עסקנים, עיתונאים ונציגי הקבוצות.
2 המשחק ההפכפך בין ירושלים לראשון לציון וסל הניצחון המדהים והדרמטי של אדם אריאל, נגד מועדון הבית שלו, אולי סיפק לצופים בבית דרמה טלוויזיונית במיטבה אבל הוא היה ראוי להרבה יותר מכך. הוא היה ראוי לשברון לב קולקטיבי של אוהדים ירושלמים מתוסכלים ולדממה הרגעית שלהם ברגע שהכדור נכנס, כנגד כל הסיכויים, ומנגד להתפרצות שמחה טרנסצנדנטלית של אוהדי ראשון לציון. הוא היה ראוי גם לתחושת ההקלה של אלפי אוהדים צהובים ברגע שהזריקה לשלוש של וולבקין צנחה פנימה בחצי הגמר השני נגד גלבוע-גליל.
המשחק מחר אמור להיות גם הפיינל פור האחרון וטוב שכך. אם עסקני המנהלת יעמדו במילתם, הקוריוז השיווקי הזה יהיה נחלת העבר ובמקומו יחזרו הסדרות. השיטה הנוכחית בגרסותיה השונות, שנועדה לאפשר לקבוצות אחרות לזכות באליפות, עמדה במשימה זאת. אבל באיזה מחיר? עובדה היא שאף אחת מהזוכות באליפות לא השתדרגה בעקבות זאת.
ירושלים הפכה לדומיננטית יותר בשנים האחרונות בזכות אולם הארנה, הבעלים לשעבר, אורי אלון, ויורשיו בתפקיד. שאר האלופות האלטרנטיביות גם לא מימשו את ההישג. ראשון לציון שזכתה באליפות ראשונה שלה ב-2016 הלכה, עונה לאחר מכן, על עונה פיננסית וויתרה גם על השתתפות במפעל אירופי כלשהו
מכבי חיפה, אלופת 2012/13 תלויה בגחמות של ג'ף רוזן וגלבוע גליל איבדה את זהותה. בשנים האחרונות. אוהדיה המעטים של קבוצה זאת - ששימשה בעבר תחנת מעבר הכרחית וקרש קפיצה לשחקנים ישראלים צעירים ומבטיחים - דווקא מתגאים יותר בזרים הצעירים והמוכשרים שהקבוצה משביחה לפני מעבר שלהם לקבוצות בכירות וטובות יותר בחו"ל ופחות בהשבחת כשרונות מקומיים.
3 בסיום המשחק המותח בין מכבי תל אביב לגלבוע-גליל, עובדי המועדון הצהוב שנכחו בהיכל צעקו לעברו של מנהל הקבוצה, עמי ביטון "עמי, מחר יש אימון, עמי", בתגובה לדברים דומים שהוא צולם אומר מהספסל במשחק הדרבי השלישי והמכריע ביום חמישי שעבר.
אין ספק כי במכבי הורגשה הקלה עצומה לאחר שהם כמעט והודחו על ידי הפועל תל-אביב ולאחר שהמשחק נגד גלבוע-גליל הוכרע, בניגוד לציפיות, מסל ניצחון של סקוטי ווילבקין. אם גלבוע גליל היתה מצליחה לגבור על מכבי ועלות לגמר, הישג זה היה מבליט עוד יותר את חוסר ההגינות של הפיינל-פור לאור העונה הבינונית שהיא הציגה לפני התפרצות הקורונה.
כל עונה בה האלופה נקבעה בפיינל-פור היא עוד עונה בלי סדרות גמר. תארו לעצמכם סדרה של הטוב מ-5 בין ירושלים לראשון לציון. אם קשה לכם לתאר את זה אז תנסו להיזכר בסדרת שלושת משחקי הדרבי-פלייאוף שהוכרעו בשבוע שעבר וסיפקו עניין רב, גם אם רמת הכדורסל לא היתה גבוהה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו