סיפוח: גם מזיק וגם הפיך

מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון הריץ לא מכבר סימולציה כדי לדמות את ההשלכות המסתברות מסיפוח. דומה שנתגלע ויכוח בין חוקרי המכון לגבי התוצאות האפשריות בארה"ב, ואם ויכוח כזה מתפתח ב"think tank" שנטייתו הפוליטית ימנית, תומכי הסיפוח אמורים לראות בכך אות אזהרה.

לשיטתם של תומכי הסיפוח, אנו נמצאים ברגע ייחודי, שבו ממשל טראמפ מגלה נכונות לתמוך בהחלת ריבונות ישראלית על כ־30 אחוזים משטחי יו"ש. יש לנצל רגע זה, הם טוענים, משום שסיפוח יקבע רף בסיסי חדש, שאותו שאר העולם יקבל, במרוצת הזמן, ובכל משא ומתן בעתיד זו תהיה נקודת הפתיחה.

זה נשמע טוב. דא עקא שאין זו אמת. מה יקרה אם טראמפ יפסיד בבחירות וביידן ייבחר לנשיא? זו סיבה עוד יותר טובה לנצל את הרגע הנוכחי, מטיפים לנו תומכי הסיפוח. אבל אם טראמפ יפסיד - וזו אפשרות סבירה בהחלט - וביידן ינצח ויבטל את ההכרה האמריקנית בסיפוח... מה תרוויח ישראל? אין שום גורם בינלאומי אחר שיכיר בסיפוח, ולא ייווצר רף בסיסי חדש. אדרבה, כאשר לפחות ארבע מדינות אירופיות מאותתות כי יגיבו על החלת הריבונות בהכרה במדינה פלשתינית בגבולות 1967, הסיפוח עלול ליצור רף בסיסי שמבחינתה של ישראל הוא גרוע מזה הקיים כעת: קווי 1967 פלוס גושי ההתנחלויות.

גם לכך יש מענה בפי התומכים: ביידן הוא ידידה של ישראל, ואף אם לא יתייחס באהדה לצעד ישראלי חד־צדדי, הוא לא יבטל הכרה בו. ביידן, אכן, הוא ידיד ישראל, אך הוא ביטא ברורות את התנגדותו לצעדים חד־צדדיים כלשהם, כולל סיפוח ישראלי. על מנת להסיר ספק לגבי כוונותיו, ביידן אמר לאחרונה לקבוצת תורמים יהודים: "אבטל צעדים של ממשל טראמפ שלדעתי יחלישו בצורה משמעותית את סיכויי השלום".

מבלי להתייחס לשאלה אם ביידן ייבחר, ואם כן - איך ינהג כלפי סיפוח, יש ממד נוסף שבו יש להתחשב. סיפוח, בוודאות, יעמיק את הפילוג הפוליטי הקיים בארה"ב כלפי ישראל. ישראל היתה נושא דו־מפלגתי ונחשבה לאינטרס אמריקני, לא עניין דמוקרטי או רפובליקני. אולם דימויה הדו־מפלגתי נמצא כבר עתה בסיכון, וסיפוח רק ירע ויחמיר מצב זה.

סיפוח גם יחזק באופן דרמטי את העמדה הבלתי אוהדת כלפי ישראל מצד האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, שם גוברת ההזדהות עם הפלשתינים. לנוכח העלייה הבולטת בחשיבות תפיסת הצדק בארה"ב, סיפוח ישראלי יסייע לנרטיב המציג את הפלשתינים כקורבנות, ומה שייקלט כאן הוא הסיסמה הפלשתינית של שוויון זכויות, "אדם אחד, קול אחד" - כלומר מדינה אחת. מי באמריקה יתנגד לדרישה כזאת?

אפשר להתווכח על ה"בעד" וה"נגד" של הסיפוח, אולם חיוני שלוויכוח תהיה זיקה חזקה למציאות. לרוע המזל, מי שחושב שאפשר לבצע סיפוח מבלי לשלם מחיר בארה"ב, משלה את עצמו. לסיפוח יהיה מחיר, ואם הרווח אינו אלא אשליה, מה הטעם בלקיחת הסיכון?

דניס רוס שימש ראש האגף לתכנון מדיני במחלקת המדינה ומתאם ראשי של התהליך המדיני במזרח התיכון בממשלים של נשיאים אמריקנים. לאחרונה יצא לאור בתרגום לעברית ספרו (עם דוד מקובסקי) "חזק ואמץ"