כוורת: הביטלס הכי ישראלים

כוורת היא הלהקה הישראלית הגדולה מכולן. הביטלס שלנו. אף על פי שפעלה בגלגולה הראשון רק ארבע שנים, השפעתה על המוסיקה הישראלית שבאה אחריה עצומה. כבר בזמן אמת, בראשית שנות ה־70, ההצלחה שלה הרחיבה את תחומי הצליל הישראלי ואיפשרה להרבה מאוד מוסיקאים חדשים להיות חלק מהמשחק - מכאלה שעושים רוק ועד כאלה שמביאים סלסולים מזרחיים... צלילי העוד מכאן ותמוז משם, וביניהם מאריק איינשטיין ועד שלמה ארצי - כולם שמעו כוורת והושפעו ממנה.

כוורת לא היתה עוד להקה, אלא הרכב שעשה שינוי: הם ידעו לתרגם את הישראליות הבסיסית, זו המיוצגת בלהקה הצבאית, למוסיקה חדשה לזמנה, אקטואלית, אותנטית. להישמע כל כך מעודכן ועם זאת כל כך ישראלי. עכשיו, 40 שנה אחרי האלבום הראשון "סיפורי פוגי", גם הקטעים שהיו אז רחוקים מאוד מהמיינסטרים של אותם ימים הם חלק מרכזי בקנון. שירי מולדת.

שום להקה ישראלית אחרת לא היתה מאגרכל כך פורה של כישרונות מוסיקליים, שהמשיכו והעשירו את המוסיקה הישראלית, ביחד ולחוד, עד עצם היום הזה. פרט למתופף מאיר פניגשטיין, שהלך לתחום הקולנוע, לכל אחד מהחברים יש קריירה מפוארת שהעשירה את המוסיקה הישראלית בצורה חסרת תקדים. שבעת המופלאים - דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר, גידי גוב, יצחק קלפטר, יוני רכטר ומאיר פניגשטיין - יצרו ביחד, ככותבים, כמלחינים, כמעבדים וכמבצעים יותר מ־1,000 (!) שירים, שחלק גדול מהם הוא הקלאסיקה של המוסיקה הישראלית.

בדיוק לפני 40 שנה, במארס 1973, הקליטה כוורת שני שירים ראשונים: "שירות עצמי" ו"לא ידענו מה לעשות". בסוף אותה שנה, אחרי מלחמת יום כיפור, יצא אלבום הבכורה "סיפורי פוגי", שהפך להצלחה חסרת תקדים בקנה מידה ישראלי עם מכירות של 70 אלף עותקים.

כוורת ייצגה את ישראל באירוויזיון ("נתתי לה חיי"), הוציאה עוד שני אלבומים עמוסי להיטים - "פוגי בפיתה" ו"צפוף באוזן" - והופיעה מאות פעמים עד 30.9.1976, בהופעה אחרונה ללא אלון אולארצ'יק, שהיה בדרכו ללימודים בארה"ב, וללא יצחק קלפטר, שנעדר מסיבות אישיות. הלהקה המצליחה ביותר בישראל הגיעה לסוף דרכה בלי דרמה גדולה, אך גם בלי משבר שמאפיין פירוקי להקות. חבריה נשארו ביחסים טובים ולא הפסיקו לשתף פעולה ביניהם גם באלבומי הסולו השונים, וגם בהרכבים שכללו חלק מהחברים יחד.

במהלך השנים התאחדה כוורת חמש פעמים במתכונות שונות: הפעם הראשונה היתה ב־1984, לסיבוב הופעות אשר לכבודו הוקלט השיר "מאיר ואלון", שכתב אולארצ'יק ושבו תועדה החזרה שלו ושל פניגשטיין לישראל מארה"ב. המופע רץ בהצלחה 17 פעמים ותועד בקלטת וידיאו ובתקליט כפול (שלא יצא ב־CD). ב־1990 נערכו הופעות האיחוד "כוורת חוזרת", שלכבודן הוקלט שיר שנשא את אותו שם. הסיבוב הצליח עוד יותר מקודמו וכלל הופעות ענק לפני קהל עצום, אך לא תועד באלבום אלא רק בסרט בבימויו של צבי שיסל.

ב־1995, במופע האזכרה שנערך שבוע אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הופיעה כוורת הופעה חד־פעמית בשירים אחדים. ב־1998 התאחדה כוורת, לכבוד חגיגות שנת ה־50 למדינה וחצי יובל ללהקה, למופע חד־פעמי ענקי בפארק הירקון. האיחוד תועד באלבום המשולש "כוורת בפארק", ובו שני דיסקים בהופעה ודיסק עם קטעים נדירים. כמו כן הופק סרט טלוויזיה באותו שם, בבימוי אבישי גולדשטיין, ששודר במוצאי יום העצמאות של אותה שנה. בשנת 2000 התאחדה כוורת למופע חד־פעמי בהיכל התרבות בתל אביב, אשר הכנסותיו הוקדשו למימון ניתוח ליצחק קלפטר (הניתוח הצליח).

ועכשיו - איזה כיף שהם חוזרים... אולי בפעם האחרונה. מגיעה להם האהבה שהם מקבלים, והעובדה שכל הכרטיסים לשני המופעים אזלו בתוך זמן קצר מעידה יותר מכל כי האהבה הזאת עדיין כאן. נותר רק לקוות שהאיחוד הזה יימשך עוד.