"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גנבו לנו את המחאה

,עודכן

נדיר לראות מחאה חברתית - צודקת ככל שתהיה - שהחזקים לא ינסו לנתב לצורכיהם. מי שחושב שהוא אדון הכל, גם של הממסד וגם של המחאה נגד הממסד, ינסה בכל דרך להשתלט על מחאות צודקות.

את הטרמפ הראשון על מחאת העצמאים תפסו כל מיני טייקונים שרצו לסדר לעצמם מענקי עתק תוך שהם "מייצגים את מוכרי הפלאפל". הם מילאו את האולפנים עם דמעות שליש על המצב הקשה שאליו גררה אותם הקורונה. מהר מאוד קיבלו את שלהם ונעלמו.

אבל מה זה לעומת הטרמפ השני, זה שתפסה על גב העצמאים מחאת הדגלים השחורים; כל השמנה וסלתה של האליטות הישנות, שמפגינים כבר חודשים על גבי חודשים נגד ראש ממשלה נבחר. מה הם רוצים בעצם, הדגלים השחורים? הם דרשו הגשת כתב אישום - וקיבלו. עתרו לבג"ץ נגד הקמת הממשלה, בג"ץ דן - ופסק. מה עכשיו?

ומה בעצם החלופה שהם מציעים? הם בעד סוציאליזם, קפיטליזם או שילוב שלהם? בעד מדינה חילונית, דתית או מסורתית? הם לא מפסיקים להסביר שהפגנה חייבת להיות פוליטית, אבל לא מצליחים לייצר אמירה פוליטית אחת ראויה לשמה, מעבר ל"בעד מה שטוב ונגד מה שרע". הם מתעקשים להתמזג במחאת העצמאים ולהיבנות ממנה, אחרי שבמשך חודשים לא הצליחו לייצר סחף המוני לכעסם הילדותי. מסר קונסטרוקטיבי ביחס למשבר הכלכלי - אין להם.

עומד מוזיקאי כמו אסף אמדורסקי, ונדחף לזעקתם של אנשים במצוקת פרנסה שמחפשים תשובות למצבם, וצווח את המנטרות ששמענו לפני, תוך כדי וגם אחרי הקורונה; שיחזירו להם את המדינה שרשומה על שמם בטאבו, ושישליכו לכלא את מי שהציבור בחר בו.

אחיי העצמאים, אל תתבלבלו. עושים עלינו פה סיבוב. לא הרעבים מעניינים אותם, ולא העצמאים. הם מוחים נגדכם: בין העצמאים יש ימנים ושמאלנים, תומכי נתניהו ותומכי גנץ גם יחד.

מחזה דומה ראיתי גם בהפגנת הדרוזים נגד חוק הלאום. אני זוכר את האכזבה שנחלו שם אנשי שמאל רדיקלי שהגיעו בציפייה לעוד הפגנה נגד המדינה. אך זו היתה הפגנה פטריוטית לעילא, של מי שרוצים להיות חלק מהישראליות, ולא לחתור נגדה. גם אתמול התאכזבו בשמאל, כשהנואמים בהפגנה לא עסקו בנתניהו, אלא בנושא שסביבו התכנסו: מצוקת העצמאים.

אני עצמאי כבר שמונה שנים, ומהיום הראשון מודע לאפליה שקיימת נגדנו. ביטוח לאומי, מס הכנסה ומע"מ קורעים אותנו, בתמורה לכמעט כלום. שוטף פלוס 30 זה משפט ששמעתי כבר יותר מדי פעמים. בשנים שעברו התחלפו שרי אוצר וממשלות, ואף אחד לא הצליח להיטיב משמעותית את מצב העצמאים. זה היה לפני הקורונה, לפני נתניהו ויישאר אולי גם אחרי שניהם. צריך להילחם כדי שלא.

את אנשי הדגלים השחורים זה מעניין כשלג דאשתקד. האם יש להם תוכנית שקשורה לעצמאים? האם יש להם מה להגיד בנושא ה"רעבים" שבשמם הם מדברים? לא ולא. אנחנו זוכרים היטב מה "הדגלים השחורים" רוצים - את החזרת המדינה שהליכודניקים גנבו להם. אלה לא הרעבים. להפך. אלה מי שישתמשו ברעבים כדי - בסופו של דבר - לקחת מהם את הכוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר