נתניהו לא יוכל להסתתר מאחורי רתיעת הבית הלבן

לרבים נדמה שריבונות בבקעת הירדן היא רק ניצול הזדמנות. טעות. היא צורך חיוני של ישראל. זה התחיל להתברר ב־2001, כשהפלשתינים על שני אגפיהם הגיבו במסע של רצח וטרור על הצעת השלום של ברק, ואחר כך כשהשיבו בשלילה ובטרור לשרון, לאולמרט ולקרי ולאובאמה בשנים 2016-2005. ומחוץ לגבולות הארץ המחיש הכאוס הערבי החל מ־2011 את שבריריות המדינות שמסביבנו והבהיר, ללא ספק, את הצורך החיוני בריבונות בבקעה.

רק פתי יאמין שמה שהיה ימשיך להיות, נוכח חינגת המוות והאנרכיה שתקפה מאז את העולם הערבי־מוסלמי. ישראל חייבת לעקור מן הזירה הבינלאומית את רושם הוויתור של ממשלות ברק ואולמרט על בקעת הירדן באמצעות מהלך הופכי: החלת ריבונות על הירדן ומאבק מדיני ארוך לביסוסה. זה חייב להיעשות בין שטראמפ תומך ובין שהוא או יורשו יחשקו שיניים, כמו רייגן על הריבונות בגולן ב־1981, למשל.

אנחנו חייבים להתגונן מפני הביצה הרעילה שמסביבנו באמצעות גבולות בלתי־חדירים בנגב המערבי, בערבה, בבקעה, בגולן ובגליל. קל וחומר שאיננו יכולים להרשות לעצמנו שמדינה פלשתינית באמצע הארץ תהיה מוֹליכה של הגירה וטרור אלינו. גבול פלשתיני על הירדן יהיה חדיר לחתרנוּת של מעצמות אזוריות דוגמת טורקיה או איראן, שהכאוס והריק שמסביבנו ימשכו אותן לקִרבתנו. ואם להגנתנו נצטרך להגביל את הריבונות של הפלשתינים בכל מצב עתידי, נגביל. ולא, אין לנו חיים.

בענייני הגירה וטרור הסכמי אוסלו היו פזיזים. "השיבה" הוגבלה לכאורה לתחומי המדינה הפלשתינית, אבל היתה מזליגה בהכרח המוני מהגרים ערבים וטרור אל תוך ישראל. מי שסומך על הנהגת ישראל שתתמיד לאטום בהצלחה את גבולות ישראל להגירה שכזאת, משעין את עתיד המדינה על חול. מדינה פלשתינית עם שליטה על שערי ההגירה אליה היא מלכודת עם שולי טעות צרים ביותר, ומנהיגים ישראלים כושלים בוודאי ייפלו בה. כבר נפלו: האפריקנים שהסתננו בגבול מצרים ובג"ץ שחורר את חוקי ההגירה הראו לנו את הכיוון. הנהגת הפלשתינים תוכל להציף את ישראל במהגרים נואשים, בפליטי מלחמות ובמקורות מים מיובשים. כנגד זה חיונית ריבונות על הירדן. ב־2014 חוקק חוק יסוד: משאל־עם, המחייב 80 חברי כנסת או משאל־עם לשם ביטול ריבונות. הוא יעגן את הריבונות על הירדן ולחץ חיצוני לא יבטל אותה בקלות.

נתניהו לא יוכל להסתתר מאחורי רתיעה שהתגלעה בממשל טראמפ. בלימת איראן, ועכשיו גם טורקיה, מקִרבה מאיימת לישראל ומִזעור נזקיהם של הסכמי אוסלו - זה מה שיגדיר את ההנהגה שלו. ישראל של 2020 יכולה לעשות יותר מהמדינה של 1981 (הגולן), 1967 (איחוד ירושלים) או 1949 (הנגב, הגליל המערבי והבירה בירושלים).

מעולם לא סמכנו על אחרים שישמרו על ישראל, ולא נתחיל בזה דווקא עכשיו. אם ריבונות על הירדן הכרחית לנו - עלינו לקַבע אותה, בין שבתמיכת ממשל טראמפ, ובין שגנץ ואשכנזי הצליחו להעביר חלקים מהממשל אל הצד של השמרנות הביטחוניסטית ההססנית שלהם. יש רוב בממשלה ובכנסת להחלטה להחיל ריבונות בבקעה. אסור לנתניהו להירתע.