אחרי בני בגין, מרידור ואיתן - גם ריבלין?

אלה השעות האחרונות של הכותרות על המשבר בדרך להרכבת הממשלה. כל מחלוקת כזאת היא ברוב המקרים משבר־דמה. למשל, שלשום התנהל ויכוח חריף באשר לתביעה כי לא יהיו עוד שרים בלי תיק. הליכוד ביתנו הציע להוסיף הסתייגות "אלא בנסיבות מיוחדות". יש עתיד התנגדה. אין קל מאשר לפתור בעיה כזאת בתוספת המילים שהדבר אפשרי "אם הכריזה הממשלה על כוננות ביטחונית ברמה גבוהה".

מחלוקות כאלה פזורות לאורך כל הדרך. ברור כי הליכוד ביתנו - שבתוכו שוררת עדיין מחלוקת בין בנימין נתניהו לבין אביגדור ליברמן על חלוקת התיקים - מעוניינת להקדים ולסיים את ההסכמים הקואליציוניים; כדי שאם יארע משבר של ממש הוא יתמקד בחלוקת התיקים ולא בתוכן. אך אין גם ספק כי הממשלה במתכונתה הנוכחית קום תקום. כל השותפים מעוניינים, ואין להם כמעט ברירה.

סיעת הליכוד ביתנו תגיע לטקס השבעת הממשלה במבוכה מסוימת. לא תהיה בה תחלופת שרים, או רק שינויים קלי ערך. כיצד תתמודד הסיעה הגדולה עם יריביה בעתיד? התחושה בקרבתו של נתניהו היא כי מים רבים עוד יזרמו עד שעת המבחן הבאה. יש לו עדיין זמן רב.

מה שמעיב על הליכוד ביתנו הוא המשבר סביב בחירת יושב ראש הכנסת ה־19. ראובן ריבלין קיווה כי בחירתו מובטחת. הוא נתמך על ידי סיעתו ורבים באופוזיציה, וכוונתו המקורית היתה להחזיק בתפקיד זה עד שתגיע שעת בחירתו של נשיא המדינה הבא. עתה השתבשו תוכניותיו.

תפקיד יושב ראש הכנסת דומה לזה של הנשיא. לא במקרה הוא מחליפו כאשר הנשיא נעדר מהארץ. שניהם נבחרים על ידי הכנסת, ומשניהם מצפים כי ינהגו בהגינות גם כלפי יריביהם. נראה בבירור כי המועמד המועדף עתה על נתניהו, ואולי קודם כל על ליברמן, הוא השר הפורש יולי אדלשטיין. אך זו קריאת תיגר על יושב ראש מכהן, שזכה לאהדה רבה בציבור הרחב.

ראוי שנתניהו ישקול מחדש את הדחת ריבלין. האגף הלאומי־ליברלי - אבן השתייה של הליכוד מאז ימי התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת החרות - ספג השנה מכה קשה. בני בגין ודן מרידור נעקרו מהנוף הפוליטי שלו. גם מיכאל איתן.

ריבלין הוא הנציג הבולט האחרון של דור זה, מי שאביו, הפרופסור למזרחנות יואל ריבלין, היה בשעתו מועמד מטעם תנועת החרות לתפקיד נשיא המדינה. הדחתו על לא עוול בכפו, או על עוול זניח בעיני מפלגתו, היא טעות מהותית.

ריבלין לא יתמודד נגד דעת נתניהו. ממילא השותפים הקואליציוניים התחייבו לתמוך במועמדו של ראש הממשלה לכהונת יושב ראש הכנסת. אין לו, אפוא, סיכוי. אבל הוא ראוי.