אין תקווה גם מכיוון האופוזיציה

יום ראשון. בוקר. אנחנו מתעוררים ומגלים שזהו, הממשלה נפלה. יש לאופוזיציה שבוע להקים ממשלה חדשה, להציל את ישראל ממגיפת הקורונה ומהמשבר הכלכלי. יאללה איווט, קדימה יאיר, היידה איימן, קראו ליועז ולצביקה, שלחו יונת דואר לאורלי לוי ולגנץ, תנו לציבור הישראלי אופק ותקווה ותחושת ביטחון. אסרו לומר את השם המפורש "מנדלבליט" במשך שלושת החודשים הקרובים - ולעבודה.

תסריט נפלא, לא? בעיקר למי שאינו יכול לשאת את הממשלה הנוכחית ורואה בראש הממשלה נתניהו את האשם העיקרי במצב. על פניו, הכל פשוט. בסיטואציה משברית זו אין נכון וראוי מכך. רק דבר אחד שכחנו, מדובר בפוליטיקאים. אנשים שמעולם לא הצליחו לשים בצד את האגו והפופוליזם והשנאה וההסתה ולהתגייס באמת למען הציבור.

קחו את ליברמן. האם הוא יכול, לצורכי הצלת מדינת ישראל, לשבת לצידו של טיבי? האם הוא מסוגל להימנע מאמירות כגון "תומך טרור" או "גיס חמישי" ולהפנים שאזרחי ישראל הערבים הם שווי זכויות ואלו נציגיהם בכנסת? או שת"פ בין יש עתיד למפלגות החרדיות. מישהו היה מוכן, לטובת המטרה, לוותר על דיון בנושאים מעוררי מחלוקת כמו פונדקאות לזוגות להט"בים מצד אחד, או הגדלת תקציבים לישיבות, מנגד?

ומה היה עושה בנט, האם היה מסוגל להניח למילה "סיפוח", מילה שהוא עצמו שיווק לציבור הישראלי? האם איילת שקד היתה מוכנה לשבת לצידה של עאידה תומא סלימאן למען נשים בכלל; כן, נשים, שגם לפני פרוץ המגיפה קופחו בשוק העבודה ועכשיו הן הנפגעות העיקריות מהמשבר? ומה היו עושים הנדל והאוזר, האם הם היו מניחים לרגע לגבולות הארץ המובטחת ונזכרים שדרך ארץ קדמה לתורה?

עד כמה באמת המשבר הזה נוגע לליבם של נבחרי הציבור משני הצדדים? לא במובן של לכתוב סטטוס בפייסבוק או לצייץ בטוויטר, נוגע בנימים, בנשמה, מכאיב ככה שהם מוכנים להניח למחלוקות ולשנאות ולטפל בו? הרי זה מה שאמורה היתה לעשות ממשלת הקורונה, להתמקד רק במשבר הכלכלי והבריאותי ולהניח לכל השאר. במקום זה יש ראש ממשלה שמתעסק בהחזר מס לעצמו, ספינים שעוסקים בהקמת ועדת חקירה לשופטי בג"ץ, השתלחות ביועמ"ש ו־36 שרים.

מישהו מהאופוזיציה מוכן להתחייב שאם תינתן לו האפשרות הוא לא יתעסק, בראש ובראשונה, בעצמו ובתדמיתו? אנשי ישראל ביתנו מוכנים להתייצב יחד עם אנשי המשותפת מול המצלמות ולומר "זה לא אנחנו שהשתנינו אלא הנסיבות, ולכן בשנה הקרובה כל מה שאינו קשור לקורונה ולמצב הכלכלי זז הצידה"?

מי שבאמת אכפת לו לא שונא ערבים, לא משתלח בחרדים, לא בז לחילונים. כולם באותה סירה - והסירה הזאת מחוררת מכל הכיוונים ומי שעליה עומד לטבוע.