"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקורונה קרעה את המסיכה מעל פני המערכת

,עודכן

על דבר אחד נדמה שכולנו מסכימים. ימין ושמאל, בוזגלו וברקוביץ, אחמד ומשה, שטריימל או ראש גלוי: כולם יחתמו על התובנה המשותפת, שאנחנו בנקודת משבר קיצונית. העובדות גלויות לכל ואינן ניתנות להכחשה. באוויר מתעופף לו נגיף מסתורי שמשתק את הכלכלה הישראלית והגלובלית, על הפרק עומדת הצעה דרמטית להחלת ריבונות, והמלחמה הקרה בין הרשויות מגיעה לעוצמה חסרת תקדים.

הנחמה היחידה היא שבעיצומה של אחת התקופות המקוטבות בתולדות המדינה, התאחדנו סביב מכנה משותף: ההסכמה ש"המצב בטטה" - אם כי צרת רבים חצי נחמה. הבעיה היא שהגענו אל הרגע הזה לא מוכנים, וגרוע מכך - חשופים.

הקורונה הצליחה לא רק לשבש את שגרת החיים. היא גם העלתה אל פני השטח כל חולשה וחולשה שהסתתרו בצילן של שנים טובות מאוד (או רעות מאוד), וחמקנו מהתמודדות איתן. כמו בסריקת MRI, חשף הווירוס את מה שחבוי לו מתחת לעור, והתמונה המתקבלת היא לכל הפחות בעייתית. פתאום מרגישים הישראלים במלוא העוצמה את המשמעות של אדמיניסטרציה שלטונית מסואבת ושבורה, וחשים על בשרם - ובחשבון הבנק שלהם - את עומק הניתוק שיצרה מערכת ריכוזית המורכבת בעיקר מקבוצות לחץ ואינטרס, ששכחו שמטרת המדינה היא לשרת את האזרח ולא אותן.

סוגיות שעוררו עד כה פיהוק או ייאוש, כמו הסבך הביורוקרטי שנוצר באינסוף משרדים המאוכלסים בלבלרים ובמשפטנים שעוסקים בהורדת ידיים תמידית מול הציבור ונבחריו, ממחישות היום את הפער בין מערכת מתפקדת בשעת מצוקה למערכת שעומדת המומה מול המציאות.

המסיכה נקרעת בין האיש השמן לבין האזרח הרזה, שמתחיל להבין שלא מדובר בכשל או במחדל נקודתי, אלא בחוקי הפורמט שעל פיו מנוהלת מדינת ישראל; בליל של מערכות פגומות שיצאו כבר מזמן מכיול. המשטרה מפגינה זלזול בזכויות האזרח, ומערכת המשפט שמה ללעג ולקלס מושגים כאתיקה או יושרה, כי זה מה שהן הורגלו והורשו לעשות. ועדי השאלטר ובני דודיהם מהמגזר הציבורי מתייחסים בביטול לקופה הציבורית, לגודל השעה ולכל דבר שחורג מחור־הגרוש שדרכו הם הורשו והורגלו להביט בעולם. אל התמהיל הזה יש להוסיף גם את המתחים החברתיים בין מרכיבי החברה הישראלית.

זו השפה היחידה שבה מדינת ישראל יודעת לדבר. המשבר הנוכחי לא יגרום לה לדבר בשפה אחרת; הוא רק הפנה זרקור אל המציאות הזו. בזמן רעידת אדמה בקנה מידה היסטורי חדרו קרני שמש אל הפינות החשוכות והאירו את כל החולשות. האזרח הישראלי מצא את עצמו במעין חד גדיא מעוות, כשהוא בתפקיד הגדי. כשהחרב הכלכלית והבריאותית על הצוואר שלו, מועבר האזרח־הגדי בין גורמים וחיות טרף שונות ומשונות, ולבסוף כל שנותר לו הוא להתפלל לחסדי הקב"ה או למדעני מכון ויצמן.

לדאבוננו, זה לא הזמן לתיקון אלא למדיניות "זה מה שיש ועם זה ננצח". ובכל זאת חשוב לנסות לזכור שחייבים לתקן, אחרת גם במשבר הבא הדבר היחיד שנוכל להסכים עליו הוא שהמצב בטטה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר