להתאחד מול הרוח הרעה
כשהגיעו מדי יום בשורות האיוב על הרוגים ופצועים במלחמת ההתשה בסוף שנות ה־70, ורוח נכאים פשטה בארץ, קמה תנועת "הנמרים". היו אלה קצינים וסמלים במילואים שהתנדבו לתגבר את מוצבי התעלה המותקפים כתשובה ציונית הולמת. את המודל הזה צריך להחזיר מול מלחמת התשה של הקורונה ומול אלה שמביאים רוח נכאים, המפוררת את הלכידות החברתית ואת המשמעת הלאומית - שכה נחוצה כדי להיאבק במגיפה.
איננו זקוקים לצעקות שבר של ראש מפלגת שמאל וגם לא לקבינט צללים של האופוזיציה מימין, כפי שלא צריך מטכ"ל צללים. אנו זקוקים לתנועה חיובית שתאחד את העם ותוך כך תשטוף את הרוח הרעה. באין תנועה כזאת, המשמעת הלאומית תתפורר.
כבר עתה הם די הצליחו להחליש את האמון בהוראות ובחשיבות ההקפדה עליהן, וגם את האכיפה. חבריי ואני עוסקים בימים האחרונים בהקמת תנועת "הנמרים", שתהיה תשובה ציונית הולמת.
לא בגדולות נלך - אבל עם אנשים גדולים שמוכנים לעשות מעשים קטנים. לדוגמה: אל"מ (מיל') משה (מוסה) פלד הוא מח"ט, ח"כ וסגן שר בעברו. קיבוצניק שמתנדב בקביעות כנהג טריילר צבאי להוביל טנקים לרצועת עזה. הוא שואל אותי, בצדק: "ומה תעשה עם אלה שפעם דורשים לפתוח את הסגר - ואחרי שפתחו אותו הם מתלוננים למה פתחו אותו?"
בדיוק לשם כך אנחנו מתכנסים, כדי לגבות את המערכת ולעשות עבורה את העבודה השחורה בשטח. מעין "משמר אזרחי", סוכני שטח של קיום ההוראות, להטמיע את ההוראות בקהילות על ידי עבודת שכנוע אישית של בוגרים ומנוסים שאכפת להם מחיי הזולת. מוסה שוכנע. הוא הצטרף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו