זה יום עצוב, לא רק לבעלי המניות של החברה, לעובדים ולנוסעים שעדיין לא ברור להם מתי יקבלו החזר על הכרטיסים שקנו ולא יוכלו לממש. זהו בעיקר יום עצוב לאזרחי המדינה, שבעל כורחם הפכו להיות בעלים של חברה מפסידה.
האמת היא שגם אם היה מדובר בחברה רווחית, הלאמה היא סימפטום של מחלה. כאזרחים אנחנו שמחים על כל חברה רווחית בארץ, כי הממשלה מרוויחה רק מחברות שהיא לא בעליהן: כך היא לא שותפה להפסדים ולסיכונים ומרוויחה את חלקה הנאה מהרווחים. המתווה הזה מותיר סיכוי לכך שהמדינה לא תחזיק ברוב המניות, אם הציבור ייענה לרכש המניות, אך הסיכוי הזה נמוך מאוד.
אם מישהו חושב שמדובר במחיר גבוה למדינה, חכו להמשך - עכשיו כשהמדינה בעלים, כל מה שהעובדים יצטרכו כדי להשיג עוד כספים, אלה רק סיפורים. אחרי שנשלם על החברה מחיר בסדרי גודל גבוהים מהמחיר ששולם עד כה, הממשלה, לא זו, אולי הממשלה ה־45 - תהיה מוכנה לשלם הרבה מאוד כסף כדי שמישהו יהיה מוכן לקחת אותה. לכן עדיף היה כל מתווה שיכניס בעלים אחרים מהמדינה וישחרר אותנו מהבעלות הנוראית הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו