"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

היא לא פחדה מהבחירה

,עודכן

הם יכולים לבקר אותה עד מחר, כל הריקלינים והמגלים למיניהם. הם יכולים להשפיל אותה בפומבי, לקרוא לה "ילד מבולבל" ולטעון שמנצלים אותה. רינה, הטרנסג'נדרית בת התשע שהשתתפה השבוע במצעד הגאווה, תשרוד את המילים המכוערות שלהם. כי בשורה התחתונה לילדה הזאת בת התשע ולמשפחה שלה יש יותר אומץ בקצה האצבע מאשר להם בכל הגוף.

בזמן שהם התייצבו מאחורי מיקרופונים, היא התייצבה בפני ההורים שלה וסיפרה להם שהיא מרגישה בת בגוף של בן. בגיל חמש היא באה ואמרה לאבא ואמא "תשמעו, אני לא מי שאתם חושבים שאני". את אותו דבר היא עשתה מול החברים שלה מהכיתה והעולם. היא לקחה סיכון שידחו אותה, שיבוזו לה, שהיא תוצא אל מחוץ לגדר.

בזמן שהם מתעקשים להיות סטריאוטיפים ימנים, היא חיה את חייה הכי רחוק מלהיות סטריאוטיפ. הם גנריים, היא לא דומה לאף אחד ושום דבר. הם מקבלים תוכניות ולייקים, היא לא מרוויחה מזה שום דבר, להפך. נאלצת להתמודד עם שכמותם ולספוג עלבונות, בחרה בדרך הקשה.

היא לא בחרה להיות סמל או דגל או אות. היא פשוט חיה, כמו כל ילדה אחרת, וככה הסביבה שלה מסתכלת עליה. היא בחרה לבחור ולא פחדה מהבחירה הכל כך לא רגילה שלה. צועדת יום־יום בדרך לא סלולה, מאתגרת את עצמה, את סביבתה, אותנו.

להיות טרנסג'נדר זה קשה. גם אם אתה מקבל תמיכה מהסביבה וגם אם משפחתך עומדת מאחוריך, אתה עדיין שונה ואחר. לא משנה מה תעשה, תמיד יגיע איזה ריקלין תורן ויזכיר לך שיש מספיק בני אדם שלא מקבלים אותך ולא יקבלו לעולם. גם בסביבה הליברלית ביותר יהיה מי שיבוז וילעג לך, ידכא, יפלה וישפיל. יש סיבה לכך ששיעור האובדנות בקרב טרנסג'נדרים הוא גבוה במיוחד.

ריקלין ומגל הם לא היחידים שתוקפים ילדים טרנסג'נדרים, הם לא המציאו שום דבר. אלכס ג'ונס, מנחה תוכניות הרדיו האמריקני הפרובוקטיבי, שכל חייו עסוק בהפצת תיאוריות קונספירטיביות, עשה זאת לפניהם. באחת מתוכניותיו הוא הציג "תחקיר מיוחד" שבו נשלחה תחקירנית לתעד אירוע של ילדים טרנסג'נדרים ומשפחותיהם. ג'ונס טען שזאת דרכם של הליברלים להשפיע על ילדיהם ולשכנע אותם לשנות את מינם.

בואו נשים דברים על השולחן. מה יותר קשה להיות, ילדה טרנסג'נדרית או גבר, קצין לשעבר בסיירת, שדעותיו הפוליטיות תואמות את דעת הרוב? באיזה מקום נוח יותר לעמוד? ואיך ייתכן שאנשים שיש להם ילדים מוכנים לפגוע ולהשפיל באופן בוטה ילדים של אחרים? מאיפה עזות המצח, היהירות ובעיקר הביטחון שאתה חסין ומוגן, שהילדים שלך לעולם ילכו בתלם ויהפכו להיות מבוגרים בצלמך ובדמותך?

אבל לא מישהי כרינה תישבר. מי שכבר בגיל כזה התמודדה עם כל המכשולים בדרכה להיות היא עצמה, קורצה מחומר אחר. ויש בה כוח ועוצמה ויופי. הרבה יותר משיהיו אי פעם לכל מי שבז לה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר