"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שיימינג לפרוגרסיבי תומך ישראל

,עודכן

בצל מחאות הקהילה האפרו־אמריקנית התקיימו השבוע הבחירות המקדימות לקונגרס במדינת ניו יורק. למעשה, ברוב המחוזות, מי שמנצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, הוא זה שייצג את המחוז שלו בקונגרס; למתמודדים הרפובליקנים ממילא אין הרבה סיכוי ברוב האזורים בניו יורק.

הסבב הנוכחי התאפיין בריצה של מועמדים צעירים ופרוגרסיביים מאוד שביקשו להדיח את קודמיהם הפחות צעירים והפחות פרוגרסיביים. במידה רבה אלה חדשות רעות מאוד לישראל. רבים מהפרוגרסיביים מתאמצים ככל יכולתם להתאים את תדמיתם ומסריהם לתבנית הפרוגרסיבית, שכלליה נאכפים בקפידה. אחד מאיתותי ההתאמה לתיוג הנכסף כ"פרוגרסיבי" הוא שנאת ישראל. זה הרבה יותר מסתם להתנגד לתוכנית טראמפ או להתנחלויות; מדובר בנקיטת עמדה ברורה שעצם קיומה של ישראל הוא פשט גזעני שיש לכפר עליו, וקולוניאליזם שיש לטהר מן העולם. איך עושים זאת? הם סומכים על קהלם שיבין לבד.

אחד המתמודדים בבחירות המקדימות שאף ניצח במחוזו קורא תיגר על ההנחה הזו. ריצ'י טורס מתמקם לצד ישראל בגלל, ולא למרות, שהוא פרוגרסיבי. הוא אחד היחידים בשמאל האמריקני שמבינים שישראל היא דמוקרטיה שוחרת שוויון ושלום המתמודדת עם איומים ביטחוניים, ולא חמדנית שטחים המוציאה להורג פלשתינים, כפי שמציגים אותה. טורס תקוע לפרוגרסיביים כמו עצם בגרון, וקשה להאשים אותו בהעמדת פנים פרוגרסיבית: הוא שחור שנלחם נגד אפליה, הוא חבר קהילת הלהט"ב הפועל להשגת שוויון זכויות, והוא לטיני שנאבק לשיפור תנאי החיים של קהילתו. הוא גם צמח מרקע לא פשוט ובנה עצמו בשתי ידיו.

אז מה עושים? תוקפים אותו על היותו תומך ישראל נלהב. ארגון השמאל הקיצוני היהודי If Not Now החליט לצייר מטרה על גבו של טורס, והוא מתגאה בקמפיין השיימינג (ביוש) שהוא מנהל נגדו בגלל תמיכתו בישראל. לאן נוליך את הבושה שארגון המגדיר עצמו ארגון יהודי, הוא אחד הראשונים לתקוף חבר קונגרס לעתיד בגין תמיכתו בישראל?

ריצ'י טורס הוא רק דוגמה אחת לפוליטיקאים במפלגה הדמוקרטית שתומכים בישראל. זה נכון, הם אולי לא תומכים בכל יוזמה או מדיניות שאני תומכת בה, אך הם שם בשבילנו, מגינים עלינו גם כאשר הם משלמים מחירים אישיים גבוהים. וזה יותר ממה שאפשר לומר על ארגונים יהודיים מסוימים.

בזמן המאבק לזכויות אזרחיות לשחורים בשנות ה־60, פרחו שיתופי פעולה רבים בין יהודים לשחורים, שתי קבוצות מיעוט מדוכאות היסטורית. מרתין לוטר קינג נשא נאומים ציוניים נלהבים, וגם אותו יש היום משוגעים המבקשים לבייש על כך. הגיע הזמן לחזור לכך. לשלב ידיים עם הקהילה השחורה ולהוביל יחד שינוי אמיתי. לא אלים, מעצים, ציוני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר