"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לשקם את התמיכה הדו־מפלגתית

,עודכן

אין להתעלם מן המציאות המטרידה שהשתלטה על יחסינו עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. המפלגה, שהיא סיעת הרוב בבית הנבחרים, חושפת לראשונה ובהבלטה חילוקי דעות עם ישראל. ההצבעה בבחירות המקדימות בימים אלה בתוך המפלגה, לקראת הבחירות הכלליות ב־3 בנובמבר, עלולה למוטט יסוד מסורתי חשוב: עקרון התמיכה הדו־מפלגתית בישראל.

האירוע הבולט במפלגה הדמוקרטית המבשר זאת הוא תבוסתו המסתמנת של אליוט אנגל, חבר קונגרס ותיק, דמוקרט, יהודי. אין עקבי מאנגל בהבעת תמיכה בישראל. הוא יסיים 31 שנות כהונה בבית הנבחרים, מתוכן שנים רבות כיו"ר ועדת החוץ. חרף בכירותו בקונגרס, מתממשות התחזיות על תבוסתו למתמודד נגדו, ג'מאל באומן, אפרו־אמריקני, מחנך במקצועו, הנמנה עם האגף השמאלי הרדיקלי המתחזק במפלגה. הוא נתמך על ידי הסנאטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן, הסוציאליסטים. התוצאה הסופית, הרשמית, של המאבק תיוודע בקרוב, בתום ספירת קולות בוחרים שנשלחו בדואר עקב המגיפה. אבל הדיווחים מן הזירה כבר מכריזים על הפסדו של אנגל.

אנגל, המזדהה כאמור עם ישראל, הביע התנגדות להסכם הגרעיני בין ארה"ב לאיראן, וחלק על עמדת אובאמה כלפי ישראל. באומן לעומתו נוטה לצדד בעמדה הפלשתינית אך שולל את תנועת החרם. ועתה, במפלגה כבר התבססה העמדה השוללת נמרצות את החלת הריבונות בתחומי יו"ש. זו גם דעתו של ג'ו ביידן המתון, המועמד מטעמה בבחירות לנשיאות. המפלגה הרפובליקנית, לעומת זאת, תומכת במדיניות טראמפ, המתאפיינת בידידות חסרת תקדים לישראל. כך מסתיים לו עידן רב שנים של תמיכה דו־מפלגתית בישראל.

ייתכן כי תהליך זה, החושף מידה של עוינות למדיניות ישראל, עשוי להיבלם דווקא על ידי ג'ו ביידן, שהודיע על התנגדותו להחלת ריבונות ביהודה ושומרון, אבל הוא ניצב במרכז, הרחק מן השמאל הרדיקלי של הדמוקרטים.

התחזקות המגמה הפרוגרסיבית, כלומר השמאלית, עולה גם מתכניו של ה"ניו יורק טיימס", תומך מסורתי במפלגה הדמוקרטית. המונח "אפרטהייד", ככינוי לשליטת ישראל ביו"ש, שכיח במאמרי העיתון, כמעט ללא הסתייגות. גם מישראל נשלחו פתקי הצבעה לבחירות הפנימיות של הדמוקרטים. התר סטון, העומדת בראש הסניף הישראלי של המפלגה, לא יכלה להעריך אם רוב מצביעיה כאן תמכו באנגל או בבאומן. את היחס הביקורתי מאד לישראל היא מייחסת לקבוצה, לא לכלל המפלגה.

ישראל לא מגלה עניין רב, ואולי אפילו אדישה, כלפי המרוץ הדמוקרטי. לא כך היה ערב הבחירות ב־2016. אז הימר נתניהו, בהצלחה, על טראמפ, וההימור הניב פירות מדיניים. אבל התהליכים הפנימיים במפלגה הדמוקרטית מחייבים מאמץ לחידוש הקרבה עימה. זאת גם עקב התמיכה המסורתית הגדולה שמעניק ועוד יעניק למפלגה זו הקול היהודי. אין לנטוש את השגת היעד של חידוש תמיכה דו־מפלגתית בישראל, בקונגרס. ואליוט אנגל? הוא ראוי להוקרתו של לפחות אזרח ישראלי אחד, הח"מ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר