קרולין גליק על יהודים בארה"ב שעיוורים לסכנת האנטישמיות

רצונם של יהודים רבים בארה"ב לעשות את "הדבר הנכון" בעיני השמאל ולהביט מהצד באנטישמיות, מוביל אותם במסלול מסוכן • התמיכה במחאה האלימה עלולה להיות גול עצמי

בחג השבועות חוללו כמה מחברי תנועת Black Lives Matter (BLM) פוגרום בפיירפקס, רובע חרדי בלוס אנג'לס. כתובות נאצה רוססו בחמישה בתי כנסת אורתודוקסיים ושלושה בתי ספר יהודיים ומרבית העסקים בבעלות יהודית נבזזו. 

שתיקת היהודים נוכח האירוע בלוס אנג'לס אינה יוצאת דופן. הפגנת BLM בכיכר טיימס סקוור // צילום: אי.אף.פי

חברת הקהילה, אליסון טיילור, סיפרה ששמעה את ההמון משמיע קריאות לפעולה נגד המשטרה והיהודים ולפגיעה בהם, וכך גם אריה רוזנפלד, יהודי אורתודוקסי שניסה לשמור על חנותו בערב שבת. העיתונאי דניאל גרינפילד חשף השבוע כי הקריאות האנטישמיות של מחוללי המאורע לא באו במקרה. להפך. המפגינים רצו לפגוע דווקא ביהודים. תנועת BLM בלוס אנג'לס, לפי הדיווח של גרינפילד, מקיימת קשרים קרובים עם "אומת האסלאם" האנטישמית בראשות לואיס פראקאן שמהלל את היטלר ומכנה יהודים "טרמיטים".

לאורך השנים האחרונות צברו מלינה עבדאללה, ראש התנועה בלוס אנג'לס, ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של BLM בלוס אנג'לס, רקורד רווי אמירות אנטישמיות והמאדירות את פראקאן באופן קבוע. אמנת BLM תומכת בקמפיין החרם ומאשימה את ישראל במשטר "אפרטהייד" ובביצוע "רצח עם" נגד הפלשתינים. מכל זה עולה שהמתקפה נגד היהודים בלוס אנ'גלס במהלך חג שבועות היתה מכוונת ולא מקרית. 

ומי לא גינה את התוקפים?

יש שני היבטים של הפוגרום בלוס אנג'לס שמדגישים את הבעייתיות ההולכת וגדלה ביחסי הקהילה היהודית בארה"ב עם השמאל האמריקני. הראשון הוא היעדר עניין תקשורתי באירוע החמור. האירוע כמעט שלא הוזכר, בוודאי לא כאירוע אנטישמי, זאת משום שהתקשורת האמריקנית ברובה מקבלת על עצמה את המגבלות על חופש הביטוי שמכתיב השמאל. השמאל כיום נשלט בידי שוחרי פוליטיקת הזהויות בראשות אנשי BLM. 

כפי שחלק מהזרמים ב־BLM הם אנטישמיים, כך גם פוליטיקת הזהויות באמריקה כיום. היהודים - במיוחד ישראלים, יהודים ציונים, ויהודים שמתלבשים כיהודים - נחשבים פחותים. ועל כן, לא במפתיע, כתובת גרפיטי באחד מבתי הכנסת שהושחתו בשבועות היתה נגד היהודים וישראל באותה נשימה.

כאות לכניעת התקשורת להמון הזועם של פוליטיקת הזהויות של השמאל, פיטר ה"ניו יורק טיימס" את עורך הדעות שלו לפני שבועיים. השבוע הודיע העיתון כי עיתונאית פרוגרסיבית למהדרין בשם שארלוט גרינסיט, תחליף את קודמה. בחודש שעבר חיברה גרינסיט בין המשטרה האמריקנית לבין ישראל ובחשבון הטוויטר שלה צייצה: "כוחות ביטחון ישראליים מאמנים שוטרים על אף היסטוריה של הפרות זכויות אדם שלהם".

ועם הפוליטיקה הנכונה באות השנאות הנכונות, ובראשן שנאת ישראל. ההיבט השני שחשוב לציין ביחס לאותו פוגרום הוא ההתייחסות המינורית שלה זכה מהקהילה היהודית. גרינפילד מדווח כי בעוד היהודים החרדים - שהותקפו - בירכו את השוטרים שעצרו את המהומות וגינו את התוקפים, הקהילה האורתודוקסית המודרנית סירבה לגנות את התוקפים, אפילו שמצאו לנכון להוציא את כל ספרי התורה מבתי הכנסת שלהם כדי לשמור אותם. במקום זאת, הם אמרו שיש לגנות את הגזענות ולעמוד לצד השחורים.

השתיקה של ראשי הקהילה היהודית לנוכח הפוגרום בלוס אנג'לס איננה יוצאת דופן. בניו יורק, ראש העיר ביל דה בלאזיו כבר מזמן הפנים והתחיל להדגים את האנטישמיות בשורש פוליטיקת הזהויות. בשבוע שעבר הוא שיגר שוטרים לנעול גן משחקים ברובע החרדי וויליאמסבורג בברוקלין כדי לאכוף את מגבלות ההתכנסות שהוטלו בקורונה. באותה שעה שנעלו את הגן, השתתף דה בלאזיו בהפגנת המונים נגד גזענות.

היהודים העיקריים שמבקרים את האפליה האנטישמית של דה בלאזיו הם החרדים בעצמם. קשה לחבר את השאר למאבק למען זכויות של יהודים.

כך קרה שביום שלישי הפסיד חבר הקונגרס היהודי הוותיק אליוט אנגל במרוץ הפריימריז שלו, למועמד בשם ג'מאל בומאן. אנגל, שמכהן כיו"ר ועדת החוץ של הקונגרס, הוא אחד התומכים החזקים של ישראל במפלגה. בומאן לעומתו, תומך באופן עקיף בתנועת החרם, משווה בין השחורים באמריקה לפלשתינים, ותומך בהתניית הסיוע הצבאי האמריקני לישראל בוויתורים ישראליים לפלשתינים. הקמפיין נגד אנגל - גם של בומאן וגם של התקשורת - התמקד בעמדותיו הפרו־ישראליות. המסר היה ברור: אנגל היהודי נאמן לישראל, לא לאמריקה. 

בומאן זכה ללא מעט תמיכה מיהודים פרוגרסיביים. כפי שנימק זאת כותב בעיתון היהודי שמאלני "הפורווארד" בתחילת השבוע, "מועמדותו של בומאן מבקשת מהקהילה שלנו לחזור לאכפתיות שהיתה לה בעבר לנושאים כלליים ודורשת שנכיר בצורך הדחוף להתמודד ולתקן את הסבל החברתי, כלכלי וגזעי בעם שלנו". אנגל, כך נטען, שבטי מדי ופרו־ישראלי מדי.

קורבנות משטרת המחשבות

יש למעשה שלושה הסברים לאי־התנגדות היהודים לעוינות הגואה של השמאל האמריקני: או שהם מפחדים לדבר, או שהם לא מכירים בבעיה, או שהם חלק מהבעיה.

לא מעט בעלי עסקים יהודים שנבזזו על ידי אנשי BLM הביעו הבנה ואמפתיה כלפי התוקפים. ללא ספק, רבים מהם פשוט מפחדים להגיד דבר רע על הפורעים. במקרים רבים בעלי עסקים שהתקשרו למשטרה או התנגדו בדרכים אחרות הותקפו פיזית והושמצו בתקשורת החברתית כנקמה על כך. 

העיוורון לסכנה הוא פועל יוצא הן מהסתרת האנטישמיות המובנית של חלק מאנשי BLM בפרט ושל פוליטיקת הזהויות בכלל מהציבור. יהודים אמריקנים ברובם מגדירים את עצמם כדמוקרטים ליברלים. הם לא צופים ב"פוקס ניוז", הם קוראים את ה"ניו יורק טיימס". זאת ועוד, המוסדות היהודיים הגדולים, לרבות התנועה הרפורמית, תומכים בפומבי ב־BLM. 

וזה מוביל אותנו להסבר השלישי. השבוע, קבוצה של ארגונים יהודים קיצוניים פרסמו מכתב לקהילה ובו דרשו מיהודי ארה"ב בכלל והארגונים היהודיים בפרט להתחייב ל"ברית חדשה" המבוססת על שבעה עקרונות חדשים. הראשון - "לתמוך באופן גלוי ב־Black Lives Matter, ללא סייג או תנאי". אז לא רק שאין התמודדות עם האנטישמיות המובנית של חלק מהזרמים ב־BLM, יש כיום ציווי של יהודים רדיקלים לשאר הקהילה להפוך את התמיכה בהם ליסוד הראשון של הזהות היהודית האמריקנית. 

בינתיים, גם ארגון הסטודנטים היהודי "הלל" וגם הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו פרסמו מכתבי תמיכה ביוזמה. אחרים, כמו התנועה הרפורמית, מצווים על אנשיהם לתמוך ב־BLM ולטהר את קהילותיהם מ"גזענות מובנית".

במאמר מערכת ביום שני קראו העורכים של ה"וול־סטריט ג'ורנל" לאנשי שמאל להתעורר ולמרוד נגד משטרת המחשבות של פוליטיקת הזהויות. למרבה הצער, הקורבנות הבולטים של אותה משטרת מחשבות - היהודים - יהיו האחרונים לשמוע או להשמיע את קריאת המרד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו