השר זאב אלקין, בהצלחה!

זאב אלקין, שר ההשכלה הגבוהה, מתחיל בימים אלה בצעדים לעצב מחדש את היחסים בין האוניברסיטאות בישראל לבין הממשלה והציבור המממנים אותן. אלקין התחייב למנות נציג של אוניברסיטת אריאל לוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת). האוניברסיטאות סבורות שהן הגורם היחיד והבלעדי בתחום זה ורואות בכך מהלך של צמצום העצמאות האקדמית שלהן. בפועל, מהלך זה הוא ביטוי של הרצון הממלכתי לגבור על האינטרסים של מוסדות המבקשים לשריין לעצמם יתרונות ולמנוע כל סוג אפשרי של תחרות אקדמית מכל סוג שהוא.

בישראל, במשך 50 השנה האחרונות לא פתחו שום אוניברסיטה חדשה בברכת המועצה להשכלה גבוהה. ביחס לאוניברסיטת אריאל, באחד מהצעדים הטרגיים בתהליך הקמתה, הודיעה שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר מאוניברסיטת תל אביב, לפקידי המל"ג והות"ת לא לפתוח מכתבים שיגיעו אליהם מאוניברסיטת אריאל. נפתלי בנט הצליח בקושי לפתוח פקולטה חדשה לרפואה באוניברסיטת אריאל כאשר גדודי צה"ל ובתי החולים משוועים לרופאים חדשים. כשאוניברסיטת רייכמן בהרצליה, עד לא מזמן המרכז הבינתחומי הרצליה, ביקשה את רשימת התנאים כדי לקדם את פעילותה לקראת הפיכתה לאוניברסיטה, המועצה להשכלה גבוהה משכה אותה באף במשך שנים וטענה כי אין מסמך כזה בנמצא. איום של פרופ' אוריאל רייכמן בבג"ץ כנגד מהלך בלתי חוקי זה הוביל את המסגרת הממלכתית הזו הנשלטת על ידי נציגי האוניברסיטאות להיעתר לדרישה כל כך יסודית.

ומה קורה במדינות מקבילות לנו בעולם? בשבדיה, למשל, פועלות 18 אוניברסיטאות, תשע מהן נפתחו במהלך 50 השנים האחרונות. הדבר הוביל לשגשוג ולפיתוח כלכלי מואץ. במקום לייצר במודע מלכודת ניעות לפריפריה ולקבוצות חלשות אחרות באמצעות מהפכת המכללות, בשבדיה העדיפו את הכיוון של הקמת אוניברסיטאות חדשות.

המסגרות הממלכתיות בתחום האקדמי, שאמורות היו להגן על האינטרס הממלכתי, התנתקו ממנו ונעשו לגופים אנכרוניסטיים. נדרשת רפורמה רבת השראה שתחזיר את הממלכתיות למרכז הבמה. הרפורמה הנוכחית הכרחית.

המניע הישיר של אלקין הוא פועל יוצא מכך שהוא, וכל מי שעיניו בראשו, מזהים מהלכים, גלויים וסמויים, של החרמה ונידוי שיטתיים של אוניברסיטאות בישראל כנגד אוניברסיטת אריאל. הקשיבו, בישראל של 2020 מתנהל מסע של החרמה של אוניברסיטאות נגד אוניברסיטה. ממשלת ישראל פועלת בכל רחבי העולם כדי למנוע החרמה של אמנים, נציגי ציבור, אנשי ממשל ואנשי אקדמיה על ידי גופים אנטי־ישראליים שתומכים ב־BDS. בישראל, לא מעט מאנשי הסגל של האוניברסיטאות טוענים שכף רגלם לא תדרוך באריאל והם לא ישתפו עימה פעולה בשום עניין אקדמי מכל צורה. אלה אותם אנשים המבקשים בקול רם וברור שהציבור והממשלה יגדילו את תקציבם וישמרו על זכותם להחרים את האוניברסיטה באריאל. את זה זאב אלקין חייב להפסיק ומייד.

איש אקדמיה שהחרמת אוניברסיטת אריאל עומדת בקנה אחד עם ערכיו או תפיסת עולמו נדרש להבין את הצד השני של המשוואה. ממשלת ישראל איננה יכולה לוותר ולצמצם את השפעתה על התחום האקדמי ולהוביל לריסוק ולאובדנה של האוניברסיטה החדשה באריאל על ידי אנשי אקדמיה מהאוניברסיטאות בישראל. אף אחד לא סבור כי צריך לפתוח במסע של פיטורין או רדיפה כנגד אותם אנשי אקדמיה, או מסגרות אקדמיות, המעודדים חרם על אוניברסיטת אריאל. אבל זו חובתה של ממשלת ישראל לשנות ולעצב מחדש את מפת התקצוב האקדמית ואת אופן חלוקת 12 מיליארד השקלים מהקופה הציבורית שהיא מופקדת עליה ומקצה ממנה לתחום האקדמי. חלק הארי של הסכום הזה מוקצה לשימוש שבע האוניברסיטאות.

כולנו תקווה שהשר אלקין יעמוד במשימתו לקיים רפורמה ממלכתית מקיפה בהרכב מועצה להשכלה גבוהה ובוועדה לתכנון ולתקצוב המצויות שנים רבות מדי תחת השליטה האינטרסנטית של האוניברסיטאות.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב