מי רוצה להיות עובדת סוציאלית?

ביום ראשון האחרון הגעתי לצומת בית דגן עם נציגים נוספים של הפורום למאבק בעוני. פגשנו שם את העובדות הסוציאליות, בסיום יום הצעדה הראשון שלהן מתל אביב לכנסת, בהובלת יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני. הקריאה שלהן היא לשיפור תנאי השירותים החברתיים, תנאי העבודה והביטחון האישי.

כשעלה לדבר אחד מאנשי הציבור וקרא לתוספת תקנים לעובדים סוציאליים, עבר רחש בקהל. מתברר שהקריאה לתוספת תקנים לא ממש פוגשת את המציאות. יותר מ־1,000 תקנים לעו"סיות לא מאוישים כרגע בישראל. והמספר עולה ועולה.

1,000 עובדות סוציאליות שיכלו לסייע לעשרות אלפי משפחות, לנערים בסיכון, לנשים נפגעות אלימות; שיכלו להתמודד עם צורכי המזון והרווחה, שנחשפו עוד יותר בעוצמה בתקופת הקורונה; שיכלו להתמודד במשהו עם 2.5 מיליון ישראלים החיים בעוני.

אז מי רוצה להיות עובדת סוציאלית? מי רוצה להתחיל בשכר של כ־7,000 שקלים, שלא ישתפר באופן משמעותי? מי רוצה לעבוד כעובדת קבלן, באחת מהעמותות, המפריטות את מערכי הרווחה בישראל ומעסיקות כחצי מכלל העו"סיות? מי רוצה לעבוד בחלקיות משרה ולא לקבל כלים אמיתיים לסיוע לפונים אליה? להיות אחראית למאות תיקי רווחה, לבדה? להיות חשופה לאלימות מצד מי שאיבדו תקווה בחייהם?

כשרואים, בעיניים פקוחות, את המקום שאליו דחקנו יותר מ־20 אלף עו"סיות, הנושאות על כתפיהן את שירותי הרווחה בישראל, מבינים מדוע 1,000 תקנים נותרו לא מאוישים. העובדות הסוציאליות נמצאות בקצה של מאמץ מפרך. תקופת הקורונה העלתה את הצרכים במאות אחוזים. הרבה יותר אלימות במשפחה. הרבה יותר רעב. הרבה יותר בדידות. הרבה יותר מכורים. הרבה יותר התפרקות כלכלית של משפחות. הביטוח הלאומי צופה, כבר כעת, עלייה של כ־20 אחוזים במספר המשפחות החיות בעוני. הנתון הזה עלול עוד להחמיר.

וכעת, המאבק שלהן מביא אותן למלכוד. הן יכולות להישאר עם תחושת סיפוק ומחמאות. יהיו לא מעט פוליטיקאים שהן תפגושנה במאבק. לכולם יהיו מילים טובות. התמכרות להן תביא לאפס הישגים. רק תביעות ברורות והתעקשות עליהן יוכלו להביא שינוי משמעותי.

העובדות הסוציאליות מובילות את המאבק שלהן. אבל הן לא יצליחו להביא אותו לגמר טוב, ללא גב שלנו. של ארגונים חברתיים. של ראשי ערים, שמכירים את מחלקות השירותים החברתיים ואת המצוקות מהכי קרוב. של אלפי מתנדבים בעמותות. של אזרחים, המיישמים את הציווי התנ"כי "ומבשרך לא תתעלם".

אין קיצורי דרך. אם אנחנו רוצים לסייע לכשליש מילדי ישראל, החיים בעוני, אנחנו חייבים להרים קול בעד העובדות הסוציאליות. אם אנחנו רוצים לסייע ל־17.8 אחוזים מהמשפחות בישראל, החיות בחוסר ביטחון תזונתי, אנחנו חייבים לגבות אותן. אם אנחנו רוצים לתת תקווה לאנשים עם מוגבלויות, מכורים, נוער בזנות, נפגעי אלימות, אנחנו צריכים להיות חלק מהמאבק.

זה המבחן העליון של מדינת ישראל, שהוקמה על בסיס החזון של "חברת מופת". הגיע הזמן לעמוד בו.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות