בדרך להחלת ריבונות, לא למלכודת פתאים

מבחינה משפטית תכנית המאה אינה הסכם בינלאומי. יש בה מתווה דרכים לפיו, בשלב הראשון, ישראל תחיל את ריבונותה על בקעת הירדן ועל ההתיישבות ביהודה ושומרון, לפי מפה שקוויה המדוייקים טרם הוצגו, אך נמסר שרובם המכריע של היישובים כלולים בה.

בשלב השני אמור להתקיים משא ומתן בין ישראל לרש"פ, שייפתח לאחר שזו תמשוך את התביעה שהגישה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ותפסיק את התשלומים למחבלים ולבני משפחותיהם. בסופו אמור להיחתם הסכם שלום, במסגרתו תוקם מדינה פלשתינאית מפורזת בכ-70% משטח יהודה ושומרון, ובתנאי שהרש"פ תקיים רשימת תנאים מוקדמים הכוללים את השתלטות הרש"פ על רצועת עזה, איסור על ייצוג בהנהגה לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי, התפרקות מנשק, הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; הכרה בירושלים, כולל העיר העתיקה, כבירת ישראל כשעיר הבירה הערבית תהיה באבו דיס.

בעת המו"מ ישראל מחוייבת להקפאת הבנייה של נקודות התיישבות חדשות והרחבה של היישובים הקיימים מעבר לקווי המיתאר שלהם. ב-28 בינואר 2020 הכריז הנשיא טראמפ על התכנית והודיע שישראל הסכימה להקפאה בת ארבע שנים, שכבר החלה אף כי הרש"פ הודיעה שהיא דוחה את התכנית מכל וכל.

המתנגדים להחלת הריבונות לפי התכנית טוענים שמדובר בפיתיון שיאלץ את ישראל לבלוע בהמשך גם את התפוח המורעל שבו נטמן – מדינה פלשתינאית שהסכמתה של ישראל כבר ניתנה לה ורק נותר להתווכח על התנאים בהם היא תקום. ההקפאה המיידית שישראל גזרה על עצמה עלולה להביא לכך שבמהלך ההקפאה הרש"פ תבנה בכל שטח C עד לקו הגבול של היישובים באופן שיסכן את קיומם, במיוחד את המובלעות, ולא יהיה מי שיעצור את ההקמה בפועל של מדינת טרור בלב הארץ.

מנגד, התומכים בהחלת הריבונות מונים את יתרונותיה. היא משדרת לעולם שישראל בארץ האבות כדי להישאר. מדובר בצעד שיאפשר את פיתוח היישובים הקיימים תוך הסתייעות ברשויות הקיימות בישראל שיחליפו את המינהל האזרחי. התמיכה האמריקאית המתבטאת בהצהרה מפורשת שישראל היא בעלת הזכויות ההיסטוריות, הדתיות, המוסריות והמשפטיות בכל ארץ ישראל, חשובה כשלעצמה וגם מבטיחה חסינות מפגיעה אפשרית בישראל במועצת הביטחון. אין בתכנית הסכמה ישראלית למדינה פלשתינאית, האמורה לקום רק אם נגיע למימוש חזון אחרית הימים של "נמר עם גדי ירבץ". גם אין התחייבות להמשיך לקיים את הרש"פ. הדרישות בעבר מישראל להיסוג ללא הכרה בחוקיות ההתיישבות היו תוצאה של התפתחויות גיאו-פוליטיות, והופעתן המחודשת עלולה להתקיים בין אם ישראל תחיל את ריבונותה ובין אם לאו. עדיף להגיע אליהן לאחר החלת הדין.

למרות החששות הכבדים, ראוי להחיל את הדין עכשיו. אם ההנהגה הישראלית תנווט את דרכה בחוכמה, תצהיר שהיא אינה מוותרת על זכויות העם היהודי בארץ ישראל שהוכרו במגילת האו"ם, ותפעל כמיטב יכולתה למנוע השתלטות פרועה על שטחי C, מעל ומעבר למה שהיא עושה כיום, החלת הריבונות תיטיב עם ישראל.

טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי