אטריות קרות וממוחזרות
שלשום ראיינה יעל דן בגלי צה"ל את אילה חסון, אחרי שזו הורידה כמה בומים על־קוליים בחשיפות עיתונאיות על התיק של מנדלבליט ועל קומבינות שאולי רקח עם שי ניצן. דן שאלה את חסון אם היא מבינה שמדובר בסיפור ראוי, אבל לא באמת דמטי לדעת אנשי מקצוע - כאילו הגילויים העיתונאיים הללו לא ראויים לסערה שעוררו - ועימתה אותה עם הטענה שהיא "מחממת אטריות".
אותה תחושת הזיה הרגשתי למקרא הכתבות החוזרות של לירן לוי מ"וואלה!", שחשף כבר לפני זמן מה מסכת של התעללות נוראית שחוו שלוש סוהרות בשירות בתי הסוהר, לאחר שקצין מודיעין בכלא גלבוע העביר אותן מהאגף הפלילי לאגף הביטחוני, וזאת לבקשתו של אסיר ביטחוני - מחבל בשם מוחמד עטאללה השפוט למאסר עולם - ושם הותקפו מינית על יד האסיר.
סיפור עיתונאי שלכאורה היה צריך לפתוח את כל מהדורות החדשות, נכון? אז זהו, שלא. הסיפור הזה מפחיד ומטלטל בכל קנה מידה. קצין המודיעין הנ"ל ממשיך בתפקידו, התיק נגדו נסגר, ואילו הסוהרות פוטרו מהשב"ס ובד בבד הן נאלצות לגייס כספים בקמפיין למימון המונים כדי לכסות את עלות התביעה האזרחית שלהן.
ואם זה לא מספיק, אז אחת מהן גם היתה חיילת בתקופה המדוברת, והיא סובלת קשות מפוסט־טראומה - ועדיין, המערכת אטומה, הקצין הוחזר לשירות לאחר השעיה זמנית, והוא משרת בימים אלה ביחידת נחשון כאילו כלום לא קרה.
מה עוד כאילו כלום? ארגוני הנשים שלא משמיעים הגה בפרשה והתקשורת הממוסדת שמתעלמת לגמרי מהבנות, מסבלן וממאבקן. בקיצור, לא מעניין אף אחד, אטריות קרות של סיפור.
כחוט השני עוברת הפוזיציה הפוליטית באופן שבו התקשורת הממוסדת מתווכת את המציאות לציבור צרכניה האדוקים. אם המציאות לא מסתדרת עם תפיסת העולם הפוליטית, היא הופכת להיות החדשות של אתמול, אייטמים משעממים, אטריות קרות. בד בבד, יבואו לפעמים גם התקפות אישיות ודה־לגיטימציה כלפי העיתונאים שמציפים את הנושאים הללו, אותם דון־קישוטים בודדים כמו אילה חסון או לירן לוי, שלא מוכנים לוותר או ליישר את המציאות לפוזיציה הפוליטית.
מי שמדהימה אותי בכל פעם מחדש זו ה"כנסייה"; כנסיית הדעות של השמאל שממנו אני באה. כנסייה שבה אסור לסטות ולו במילימטר; כנסיית הנאורות הלבנה, שמכתיבה בדיוק איך ומה עולה על סדר היום. ליברלים אמיתיים יודעים להכיל את המציאות גם כשהיא לא ממש מתיישרת לפי סדר היום הפוליטי שלהם, ובעיקר כשהיא מאתגרת את עמדותיהם ומטלטלת את אזור הנוחות שלהם. אצלנו, כך נראה, מדלגים מעליה כמו מעל אטריות קרות וממוחזרות.
