הציבור מבולבל ומחפש היגיון

מזל טוב! אתמול מלאו חודשיים ליום שבו נכנסה המסיכה לחיי היום־יום שלנו. נדמה שהיא פה כבר מזמן, אבל רק בתחילת אפריל נחתם הצו המחייב עטיית מסיכה במרחב הציבורי.

בשבועות שחלפו, הספיקו הישראלים לנהל יחסי אהבה־שנאה עם פיסת הבד שמחממת אותנו ומקשה על הנשימה בקיץ הישראלי. יחד עם אווירת "סוף הקורונה" שהחלה, ההיענות של הציבור להנחיות מתרופפת.

כפי שהיינו מהראשונים לסגור את השמיים, גם בנושא המסיכות הקדימה ישראל מדינות רבות. כיום חובת עטיית מסיכות נהוגה בכ־50 מדינות, ובהן צ'כיה, אוסטריה, גרמניה, טורקיה ואחרות.

בישראל הקנס על אי עטיית מסיכה עומד על 200 שקלים, אך כמעט שלא נאכף. במדינות המפרץ, להבדיל, הוכרז באמצע החודש קנס שעשוי להגיע לסכום של 55 אלף דולר או שלוש שנות מאסר - למי שלא יעטה מסיכה בציבור.

בארגון הבריאות העולמי החזיקו עד לסוף השבוע האחרון בעמדה, שלפיה אין תועלת בעטיית מסיכות בציבור הרחב אלא רק בקרב החולים. אלא שביומיים האחרונים הרחיב ארגון הבריאות העולמי את ההמלצה שלו לעטות מסיכות במקומות שבהם הנגיף מתפשט ובתנאים שבהם אי אפשר לשמור על ריחוק פיזי, כמו בתחבורה ציבורית או בחנויות. בארגון הדגישו כי "מסיכות לבדן לא מגינות מקורונה, ויש להשתמש בהן כחלק מאסטרטגיה".

אפילו פרופ' רן בליצר, אחד הדוברים הרהוטים והמנומקים של משבר הקורונה, הודה ששינה את דעתו "מקצה לקצה בנושא המסיכות". בתחילת המשבר הוא החזיק בדעה שמסיכה יעילה רק כאשר אדם חולה לובש אותה, ושאין צורך ללבוש אותה במקומות הומי אדם. אך בהמשך הסביר שנחשף למידע מדעי חדש, על אודות ההפצה של הנגיף בטיפות רוק והבין כי כחלק מניהול הסיכונים יש צורך בעטיית מסיכה.

חבל שבמקום לנזוף בנו ולדרוש מהציבור להיות "ממושמע", אנשי המקצוע במשרד הבריאות לא משתפים בנתונים מחקריים שיש בידיהם ושיכולים להעיד על יעילות השימוש במסיכות.

כדי שתהיה היענות, צריך לא רק שקיפות במידע אלא גם היגיון. מדוע אם אדם הולך ברחוב בגדי ספורט בפעילות ספורטיבית הוא פטור ממסיכה, בזמן שאם הוא הולך לבדו לא בפעילות כזו הוא חייב לעטות מסיכה? מדוע יש מדינות דוגמת דרום קוריאה שמגבילות שימוש במסיכות רק במקומות צפופים כמו תחבורה ציבורית, ומדינות אחרות מגבילות לחנויות ולמקומות סגורים? מה התועלת בעטיית מסיכה ברחוב?

עטיית מסיכה, כמו חיסון לילדים, היא לא רק דאגה לבריאות האישית אלא גם אקט של סולידריות חברתית והגנה על האחרים. כשאנו מתחסנים אנו מגינים על אנשים חולים או מבוגרים שאינם יכולים להתחסן. המסכה לא תגן עלי אם אדם חולה לידי לא יקפיד על כך.

הציבור יעטה מסיכות אם ירגיש שיש היגיון בהנחיות - ויאמין בהן.