הכהונה השנייה - רק דרך היציבות

אפשר לאהוב את טראמפ ואפשר לשנוא אותו, אבל יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנו: היכולת לומר את מה שעל ליבו מבלי לעדן את זה לפי כללי הפוליטיקלי קורקט.

זו הסיבה שעד לאחרונה הצליח לשמור בסקרים על קואליציית הבוחרים שלו משנת 2016: אותם עובדי מפעלים שמאסו בדמוקרטים ובגישתם הקוסמופוליטית, לבנים בפרברים שמעולם לא היו בכיס של שום מפלגה, ומצביעים עצמאיים שמאסו בממסד בשתי המפלגות. עם זאת, דווקא הקואליציה הזו בוחנת אותו עכשיו בשבע עיניים, כי היא בחרה בו כדי לשנות את צביונה של אמריקה, אבל לא בכל מחיר.

ההיסטוריה מלמדת שנשיאים שרוצים כהונה שנייה מצליחים להשיגה כאשר הכלכלה מאירה להם פנים.

עבור טראמפ הקרב על הכהונה השניה צפוי להיות בתנאים ייחודיים. כפי שדפוסי ההצבעה ההיסטוריים לא היו רלוונטיים בחיזוי תוצאות בחירות 2016, כך אין טעם להסתכל על בחירות קודמות כדי לחזות את גזר דינו של הבוחר ב־3 בנובמבר 2020.

עד לאחרונה טראמפ קיווה שיוכל לכל הפחות לשווק את הכלכלה כקלף המנצח. שוק המניות עלה, והאמריקנים נתנו לו ציונים טובים. לא זו בלבד, אלא ששיעורי האבטלה בקרב שחורים צנחו לשיעור המתועד הנמוך ביותר אי פעם: 5.5 אחוזים. טראמפ קיווה, ועדיין מקווה, שמצב הכלכלה יעזור לו לשחזר את הקואליציה שלו ולהוסיף לה גם מצביעים רבים, שבדרך כלל נמנים עם הבייס הדמוקרטי: שחורים בערים המרכזיות במדינות המפתח.

אמנם מגיפת הקורונה השביתה חלקים נרחבים מהכלכלה, אך דווקא בסוף השבוע נתוני התעסוקה הטובים מראים עד כמה איתן המשק האמריקני ועד כמה טראמפ עדיין יכול לשאוב עידוד ממנו.

בקצב הזה, אם המשק ימשיך להיפתח והממשל ימשיך בהענקת מענקי תמיכה, סביר שהבוחרים לא יצביעו נגדו רק בגלל הקורונה.

השאלה הגדולה היא אם הפגנות המחאה בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד, יחד עם משבר הקורונה ועוד אירועים נוספים בלתי צפויים, יהפכו ל"סופה מושלמת" שתיצור אווירת נכאים באמריקה שתערער את הקואליציה שלו. החשש שלו הוא שהאווירה - יותר מכל משבר או אירוע - תוביל את יריבו ג'ו ביידן אל הבית הלבן. טראמפ יודע שהעם האמריקני בסופו של דבר מצביע עבור מי שנותן לו תקווה.

הפרשנים בשנת 2016 היו בטוחים שהדברים הבוטים והמפחידים של טראמפ ירתיעו בוחרים, אבל "אמריקה השנייה" שנשכחה מאחור קיבלה את הדברים שלו כרוח רעננה של חדשנות והחליטה לתת לו צ'אנס.

אלא שהפעם טראמפ מועמד לבחירה שנייה על סמך הרקורד של עצמו בלבד, ולא של שמונה שנות ממשל אובאמה, ואין לו יריבה אליטיסטית כמו הילארי קלינטון.

הפעם הוא יצטרך לתת הרגשה שהעניינים באמריקה בשליטה. ולכן הדבר שהוא הכי מייחל לו זה יציבות: המשך ההתאוששות הכלכלית והחזרת החוק והסדר לרחובות, ומעל הכל - התחושה הכללית שאמריקה בכיוון הנכון. כעת הוא יפנה בכל הכוח כדי להוכיח כי לא מחליפים נשיא ברגעי משבר, וכי רק הוא יוכל להצעיד את אמריקה קדימה.