הונאה עצמית דמוגרפית

ד"ר יוסי ביילין ביסס את עיקר חייו הפוליטיים על הרעיון שמדינה פלשתינית בכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים היא זו שתציל את מדינת ישראל מאובדן הרוב היהודי. לכן הוא תמה במאמרו ("הבעיה הדמוגרפית היא לא המצאה", 02.06), איך אני תומך בהחלת ריבונות של ישראל בבקעה ובגושי ההתיישבות, שתמנע הקמת מדינה פלשתינית. שהרי גם אני, כמוהו, חושב שהמאזן הדמוגרפי בינינו לבין הערבים בא"י המערבית חייב להכריע את מהלכי ישראל מול הפלשתינים. 

"העמדה הדמוגרפית" מציבה את שנינו מול עמדות פוסט־ציוניות, כמו אלה המאפיינות את מאמרי המערכת של "הארץ", למשל, שהוא אתר הפצה בולט שלהן. רק לאחרונה נאמר שם בטיעון מתפתל ושקרי, כי בסיסם של נימוקים דמוגרפיים הוא לא פחות מאשר "רצון לשמור על טוהר הגזע". כשאין מה לומר, מרימים את הקול בגידופים. הנמען לחרפות שם היה הפעם ח"כ צבי האוזר, הזכור לטוב מסיכול החבירה ל"משותפת".

אז אם לדעתם ביילין בעצם רוצה "לשמור על טוהר הגזע" - מדוע הוא עדיין בנם־יקירם של החוגים הפוסט־ציונים, ובעצם אנטי־ציונים, שמאמר המערכת מבטא? לכאורה התשובה פשוטה: מנהיג מרצ לשעבר היה גורם חשוב בהולכת תנועת העבודה כולה לאימוץ ויישום התפיסה שיש להסדיר את ענייני הארץ בהסכם של חלוקה עם התנועה הלאומית הפלשתינית. זוכרים אפוא לביילין את החסד הזה מ"נעוריו הפוליטיים", וסולחים לו את ההנמקות הציוניות "המיושנות". ייתכן. אבל יש תשובה עמוקה יותר.

בעצם התקיים, והתמיד עד עכשיו לצערי, שיתוף מעשי בין ציונים כמו ביילין, וציונים יוניים אחרים, לבין אנטי־ציונים כמו מחברו של מאמר המערכת התוקפני ב"הארץ". הנימוקים הדמוגרפיים לא היו אלא הונאה עצמית של ציונים נאמנים בהחלט כמו ביילין, שמעון פרס, עמוס עוז ושותפים רבים לעמדותיהם. הם אמרו לעצמם שהם מגינים על מדינת הלאום הדמוקרטית של היהודים באמצעות כינונה של מדינה פלשתינית בכל הגדה המערבית, לרבות בקעת הירדן, מדינה הגובלת ישירות בעולם הערבי בגבול ארוך. 

הציונים תומכיה של מדינה פלשתינית כזאת אמרו לעצמם, שהיא תורשה לכַנס אליה - "רק" אליה וחלילה לא אל מדינת ישראל - את צאצאי הפליטים מ־1948 ומ־1967 ואת כל צאצאי המהגרים הפלשתינים האחרים. ואולי גם מהגרים ערבים לא פלשתינים או אחרים - שהרי כמו כל מדינה, היא תשלוט בלעדית על הכניסה אליה. והם הוסיפו והרגיעו את עצמם - משום מה! - שיבואו רק מעטים. 

זאת היתה הונאה עצמית חסרת אחריות. נכון שהפלשתינים אינם מצטיינים ביכולת קליטה. נכון שהחברה שלהם איננה בדיוק אבן שואבת למהגרים. אבל מדינת ישראל היא כן אבן שואבת. "פלשתין" שיש לה גבול על הירדן וגבול פתוח עם ישראל - כי סגירתו היא אשליה - יכולה להיות תחנה של פליטים או מהגרי עבודה בדרך לישראל. ויש לתנועה הלאומית הפלשתינית אינטרס הרסני שכזה להזרים או להזליג מהגרים ערבים ואחרים מסביבתנו אל מדינת ישראל, וכך למוסס ולמוטט אותה. 

הם אותתו על התוכנית פעמים אחדות, ואחת הבולטות היתה דרישתו של עבאס שיותר לו להביא פליטים מסוריה. חוסר היציבות המבני של העולם הערבי ממחיש לנו את הסכנה שכולנו הקלנו בה ראש בעבר.

הפלשתינים אינם יכולים להתחרות בנו בתהליך בינוי האומה שלהם. אפילו עיר כמו רוואבי היא כישלון מהדהד, והיא ניסיון יחיד. אבל הם כן יכולים להציף את ישראל במהגרים מכל הסוגים. יש לנו עסק עם תנועה לאומית חסרת יכולת בנייה, אבל בעלת יכולת הרס לא מבוטלת. אין ספק שהגבול על הירדן, שביילין הציע לה, היה משמש אותה להגשמת אסטרטגיה דמוגרפית הרסנית. אילו היה ביילין נאמן למתחייב מהעמדה המשותפת לשנינו, הוא כבר היה נגמל מההונאה העצמית הוותיקה, המתמידה עכשיו בטיעוניו נגד ריבונות ישראלית בבקעה, שהיא תנאי חיוני לסיכול האסטרטגיה הדמוגרפית הפלשתינית. אבל בפיו נותר טיעון דמוגרפי חדור סתירה, שריד מתפיסה מדינית שהתנפצה אל סלעי המציאות. כיום הטיעון הוא כלי רטורי אנכרוניסטי ומטעה, בשירות חזון אנטי־ציוני רחוק מאוד מביילין.

פרופ' אבי בראלי הוא מרצה במכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב